תמיד אופטימית

'עוד לא', הוא אמר, כשהושטתי יד לגעת בהם.

רציתי לחפון אותם בכף היד, להרגיש את עגלגלותם המוצקה,
את כובד המשקל שלהם כנגד אצבעותי,
ואת החלקלקות המחוספסת שלהם,
אבל הוא עצר בעדי

מצייתת, חיכיתי,
ואז, בהנתן האות
מיששתי,
בחרתי,
לקחתי את הסכין
וביד בוטחת חרצתי
העמקתי
חתכתי

הרמתי עיניים ופגשתי מבט מאשר
'יופי, השתמשת בכל תפוחי האדמה?'

מקווה שגם יצא טעים :)