תמיד אופטימית

ביום ראשון עברתי ניתוח. לא הייתי מוכנה לכמה זה יהיה מטלטל,
מלחיץ (בעיקר בגלל הילדה, ורגשות האדם שהיו לי כלפיה), וגם לא הבנתי כמה רע (פיזית) הרגשתי לפני.

כשאין נקודת ייחוס, אז קשה לדעת אם מה שמרגישים זה טוב או רע (וזה גם מתחבר לסתם דיונים פילוסופיים לגבי
טוב ורע, ואם יש טוב ורע אבסולוטיים). אז נכון שעכשיו עוד כואב לי במקום הניתוח, ולקח לי כמה ימים להתאושש,
ויש עוד כל מיני תופעות לוואי מעצבנות. אבל ההבדל בהרגשה שלי עם עצמי ובכלל, בין מה שהיה לפני לבין עכשיו
הוא גדול. פתאום חזרה לי שוב תחושת האנרגיה שהלכה לאיבוד, והיכולת להתרכז במשהו ליותר מחמש דקות, וזה כל כך כיף 😄

זה בא בזמן טוב, של תחילת שנה חדשה, גם אזרחית וגם אישית.
ועכשיו, אחרי שאחלים לגמרי, אני מצפה לזה שאצליח גם להתקדם ולשים גז בכל הדברים שאני מתכננת מבחינת קריירה, פרוייקטים
שמחכים לי כבר כמה חודשים ואני לא מצליחה להרים, ופרוייקטים בבית ובכלל...

אז תשמרו על עצמכם, ואל תזניחו, ותעשו בדיקות תקופתיות, זה שווה את זה.

ותודה לכל אלה שהתעניינו בשלומי, כאן, ובאמצעי תקשורת אחרים (אם יש מי שמחפש אותי במסנג'ר - הוא לא תקין),
בין אם ישירות אלי ובין אם אליו.

ותודה גדולה למאסטר שלי על זה שהיית איתי לאורך כל הדרך, על התמיכה, הדאגה, ההכלה והסבלנות (גם כשהייתי מעצבנת...) }{