אחרי 45 ימים אני מרגיש מוטש מבוזבז כאילו סחטו אותי הוציאו ממני את המיץ
במהלך התקופה הייתי כל כך קרוב לשבירה אך לא ויתרתי
אני עדיין בספק לגבי מעשי האם הם נכונים, ומדוע בחרתי דווקא בזה,
עובר לי המון בראש ואינני יודע מה להחליט, אם אני אלך עם הגוף שלי או שאני אלך עם הרגש שלי
נראה לי שאני אלך עם הראש שלי וזהוא, הוא אומר לא לוותר אבל כן להוריד הילוך
לנסות עוד אבל לא לכבול את עצמי לזה יותר מידי אחרת אני אתמוטט
אני מכיר את עצמי הייטב, נכון שלהתפרק זה טוב אבל הדרך שלי היא לא בריאה
אפלו שאני חייב זאת, אני חייב לשחרר לחץ בעזרת אדם חיצוני, ואני לפעמים כל כך בודד פה
שאני מכניס את עצמי למקומות שרק יצאתי מהם ולכן אני מבולבל
אך עדיין יש בי מטרה אני ממשיך בלי לוותר למרות שאני שוב כאילו "בורח" אני פשוט עובר
למקום יותר טוב, מקום שאני ארגיש בו אחרת, לא עצוב, ולא תלוי באחרים ה"כאילו" מורה שהציעו לי
היה נסיון להכשיל אותי, למזלי עצרתי זאת מספיק בזמן, אני אמצא מקום אחר להשקיע בו את המרץ ואת
הדברים שטובים שבי.
לפני 17 שנים. 11 ביולי 2006 בשעה 18:53