צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Under Construction

לפני 9 שנים. 15 במרץ 2015 בשעה 18:51

מה אגיד לכם,

הגעתי לכאן ממש במקרה...

לא מצאתי את עצמי ואם זה עדיין לא קרה - לא נורא.

בהתחלה, הופעתי כאן בשם אחר, מאוד מסתורי כזה, 

מושך כאחד ומרתיע מצדו השני.

אבל השנים חלפו (לא הרבה עד כדי כך) ונשארתי אותו דבר,

ויותר גרוע (או שלא) - המקום גם לא חווה שינוי דרסטי מיוחד...

 

אז החלטתי למצוא לעצמי הגדרה,

אומרים: "תשתנה - ואחרים ישתנו בעקבותיך, גם"

הייתה מאוד קשה ההחלטה, אבל הצורך לנסות למצוא את עצמי היה חזק,

גם אם בפועל זה מעולם לא קרה!

 

אז, בחרתי בשם פחות זוהר, פחות מיסתורי ובטח שלא מרשים.

אבל לפחות, כך או כך, מגדיר אותי.

מעמד הביניים 

זה היה השם. כאמור, לפני כשנתיים נבחר (ואל תתפסו אותי על דקויות הזמן).

אז לא - זה לא בגלל יאיר לפיד...

וזה גם לא בגלל הבחירות שבוחשות בקלחת הציבור - וכבר מגיעות.

 

למעשה, יאיר לפיד - מחקה אותי!

אז אם כבר הפכתי לשם ידוע ופופוליסטי במרחב הארץ-ישראלי,

הגיע הזמן לעלות מעמד (תרתי משמע)... ולבקש מכבודו, האדון לפיד, לפרוע את חובו 

ולשלם לי על כל היחצנות וההשפעה על דעת הקהל (כולל: הוצאות מנוי בכלוב,

זמן מבוזבז על עבדים או אדונים, נסיעות, השפלות וכו..)

 

ולא לשכוח: יום בחירות הוא יום בחירה.

בין השאר, בין לבחור או לא לבחור בכלל,

ואם כבר בחרתם - תוודאו שזו הבחירה הכי מתאימה...

שלכם\ן תמיד,

מעמד הביניים.

  

 

לפני 9 שנים. 13 במרץ 2015 בשעה 21:18

אתה צועד ברציף ה-Subway. נקישות צעדיך מעידות על קצב קבוע אבל מהורהר.

אני צועדת על אותו רציף - מתקדמת לפס עליה לאט כאילו שלא איכפת לי ליפול ולהיבלע בין המסילות.

בשעה מאוד מאוחרת...
כמעט ואין נפש חיה ברציפים ואפילו ההומלסים הלכו לישון..
רק שאון רכבות המשא נשמע מרחוק (טוב, אין רכבות משא בסאב-וואי אבל נגיד).

אתה - מצוברח! עוד לילה לעלות לדירה השכורה, לאכול לבד ולישון לבד...
אני - מחפשת את עצמי, המומה - לפני כשעה החבר נטש לטובת רומן עם איזה אחת...

ואנחנו מתקדמים, אחד מול השנייה... רכבת אחרונה ... דלתות נפתחות...
אתה - נכנס בדלת אחת
אני - נכנסת בדלת שלידה...
אתה פונה להתיישב בקרון מימינך...
אני פונה להתיישב בקרון משמאלי...
(זה אותו קרון, אגב).

למרות שאתה בתחילת הקרון ואני בסופו (או להיפך, אני בתחילתו ואתה בסופו),
העיניים של שנינו נפגשות!
מחשבה עוברת בך: "איך בא לי פשוט לאחוז אותה, להפשיט אותה.. לאחוז בשדייה ולהכנס בה...
מחשבה עוברת בי: "איך בא לי שיתפוס אותי, יפשיט אותי... יעשה בגופי כרצונו ולהרגיש אותו נכנס בי בחוזקה!

רק שנינו בקרון... מאוחר נורא... חשוך ושנינו לבד..

וזעקות גניחותינו נבלעות בשאון רכבות המסע......

 

 

לפני 13 שנים. 10 בינואר 2011 בשעה 6:15


I drown my sorrow
,on your windy moors
I know Love - no longer enough
........in this bloody world

,Show me the other side from you
My one Dream
My only...Master
......

- Inspired by: Kate Bush, Wuthering Heights -