לפני 14 שנים. 27 באוקטובר 2010 בשעה 11:12
שם בחדר הסגור בו אני נמצאת ...
אני מוצאת את עצמי בין שמיים וארץ...
בין שפיות לאי שפיות...
בין המציאות לפנטזיה...
בין רגע של אושר לבין רגע של דיכאון...
בין רגע של חיוך לבין רגע של בכי...
אבל, הרגעים כאן הופכים לקשים מאוד...
כל מחשבה נעשית כבדה יותר ויותר
הדמעות זולגות יותר ויותר
הבכי הופך להיות בכי שיוצא מבפנים עם המון קול
בכי שמדבר מתוכי.....
בכי שאומר כמה קשה....
כאילו אני כבר לא כאן....
כאילו ליבי חדל מלפעום, דמי הפסיק לזרום וריאותיי הפסיקו לפעול....
כמה המעבר הוא קטן
המעבר בין שפיות לאי שפיות.....
אבל אם אני כותבת מסתבר שאני עדיין בצד של השפיות....
לפחות לעת עתה...
}{
סוויטי42
