בכל פעם שאנו רוצים משהו אנו עושים כמעט הכל על מנת להשיגו.
כל דבר שאנו רוצים בו ואין הוא בידנו, הוא בגדר פנטזיה.
ברגע שהפנטזיה עוברת לידי מימוש, להיות בידינו - אנו מתרגלים לחוש, להרגיש, להריח, לאהוב ובכלל מתרגלים לעצם קיומה.
מה קורה לנו כאשר הפנטזיה ממומשת? למה תחושותנו משתנות?
מדוע כאשר יש לנו כל מה שחלמנו עליו, כל מה שנלחמנו עליו, פתאום יש לנו רצון לעזוב?
האם זהו הרצון להגיע לפנטזיה הבאה?
האם המעבר מדבר בלתי מושג למשהו שהינו בר מימוש כזה חד?
למה הרצון לממש פנטזיה כל כך עז? מדוע הטעם משתנה? מדוע כבר לא נלחמים על מה שיש לנו?
למה מוותרים כל כך מהר? מי מגדיר את הזמן? הזמן להילחם או לוותר.
לפעמים אנו נלחמים על משהו למרות שאנו יודעים שהוא לא טוב עבורנו, למרות שיש את כל הסיבות בעולם לוותר עליו- אנו ממשיכים להילחם.
האם להמשיך להילחם? האם לעזוב? לשחרר?
ההחלטה היא קלה, אך דרך קבלת ההחלטה קשה ועוד יותר הדרך למימוש ההחלטה.
אני? אני אמלא את ראותיי בהמון אויר ואמשיך הלאה.
נשיקות ממני אליכם
לפני 13 שנים. 19 בדצמבר 2010 בשעה 19:01