הדרך לשינוי - מתחילה כאן!!!

לכל התחלה יש סוף ולכל סוף יש התחלה.
התחלה היא דבר יפה ומרגש. יש בנו תחושות של משהו טהור, משהו אסור, משהו מותר. כל רגע בודקים עד לאן ניתן להגיע.
איזה גבול נחצה ואיזה לא.
הרצון לחוש, להנות, לגעת, להרגיש ולנסות מעלים את האנדרנלין בגוף.
בכל התחלה יש לנו שאלות, האם כך מתנהל האדם שמולנו בדרך כלל? האם משהו ישתנה? האם יש כאן מסכות או קליפות שצריך להוריד?
השאלה שאני שואלת ומתלבטת היא מאוד גדולה ומהותית.
האם להמשיך או לא? האם כאן נמצא הקשר הנכון ומתאים לי?
בכל התחלה יש רגעים יפים. אני את ההתחלה שלי חווה עכשיו.
התחלה יפה, נקיה, טהורה שבה אין עליי שום מסיכה.
סוף השבוע הארוך עם מאסטר פלז'ר התחיל בכייף גדול וזרם בצורה מטורפת. המסיבה היתה מדהימה, המוזיקה היתה מעולה. מוזיקה שהחזירה אותי שנים אחורה לשירים שעליהם גדלתי וחוויתי את אהבותיי. היו המון אנשים, עשן סמיך ומסריח של סיגריות, אנשים מזיעים, אך יחד עם זאת נסחפו למוזיקה ולאוירה המיוחדת. האינטימיות זרמה לכל עבר למרות שלא התנגנה מוזיקה שקטה ורומנטית.
לי ולו לא היה אכפת ממה שקורה סביבנו. הרגשנו כאילו שנינו על ספינת תענוגות לבדנו.
המשיכה היתה חזקה. המבט בעיני שנינו היה מבט סוחף וחודר. ואיך המאסטר אומר- "הוא חודר לנשמה שלי".
מבט שנכנס דרך העיניים ומגיע לכל נים בגופי. רגעים של אינטימיות חזקה שגורמת לצמרמורות בגופי ולתחושות אי נוחות בין רגליי. הנשיקות היו לוהטות והריקוד היה צמוד צמוד.ריקוד שבו הרגשתי באופן מאוד מורגש את המשיכה המינית. החיבוק היה אמיתי וחזק, הליטוף היה עדין לצד ליטוף חזק ואגרסיבי. ידו נגעה בשערי ואני ביקשתי- "חזק יותר". גופי המשיך לנוע על רחבת הריקודים וידו החזיקה בשערי. החיבוק והתחושה שגופינו נוגעים ולא נוגעים היתה מעולה. היה זה ערב סוחף של שתיה, ריקודים וגירוי מתמשך.
אותו הערב המשיך לאחר הפסקה של מספר שעות לתוך ערב של יום שישי. ממממ, עונג שבת.
ביום שישי המבט עדיין היה שם. המבט החודר לתוכי. מבט שמשך אותי למקומות אינטימיים ומגרים.

בשיאו של המגע הסוחף המאסטר ביקש שאחכה לו בדיוק היכן שהייתי - במיטה. הוא יצא מהמיטה וחזר לאחר חצי דקה . ביקש שאניח את ראשי על חזהו, ואז הוציא קופסא ופתח אותה. שם היתה טבעת מדהימה ביופיה. נוצצת ובדיוק לטעמי. הוא הוציא אותה מן הקופסא וענד לי אותה על האצבע. מיותר לציין כי הייתי בשוק ובהלם והוא ציין כי זו טבעת הקילור שלנו. אני ישר עברתי למגננה מתוך לחץ. פתאום הבנתי שאינני רוצה מחוייבות. טבעת היא מחוייבות מאוד גדולה. אינני בנויה לזוגיות או לקשר מחייב.
אינני יודעת אם המאסטר הוא האדם שאיתו ארצה קשר מחייב.
החלפנו ביננו לא מעט משפטים ואז המאסטר החליט שהוא רעב. באמצע הלילה אני מוצאת את עצמי יוצאת מן המיטה החמה למטבח הקר לחמם אוכל. ישבנו לאכול ושם......
שם החל המפנה הגדול. שם פתאום עלו בי תחושות ומחשבות אחרות. שם הרגשתי בעוצמה כמה אני רוצה שהוא ילך, כמה אינני רוצה אותו ליידי. לא ידעתי מה עובר עליי ומה לומר. נכנסתי למיטה והוא אחרי, ללא מילים וללא מגע. כך נרדמנו עד הבוקר. הבוקר עלה והמסטר הלך לעבודתו.
לאחר שנסגרה הדלת בשעה 6 בבוקר, לא רציתי שהיא תיפתח בפניו שוב. רציתי שיצא מחיי ללא חזרה. כשמחשבות אלו רצות בראשי, חזרתי למיטתי ונירדמתי שוב לכמה שעות. כשקמתי, ראיתי כי המאסטר שלח הודעה ואני לא רציתי לענות, לא רציתי ליצור קשר, רציתי להתרחק. אך ככל שעלו המחשבות שוב ושוב- לא רציתי לפגוע בו. חיפשתי את המילים ואת הצורה לומר לו זאת. ככל שעברו השעות כך התלבטתי. האם זה בסדר שאני מרגישה כך? האם אני לא מפחדת מעצמי בעצם? האם אני צריכה לפחד בכלל? האם אני צריכה לזרום או לא? האם כן או לא.....אוף, כמה קשה ההחלטה. המאסטר התקשר ומצאתי את עצמי מזמינה אותו שוב אליי. חשבתי שהצורה הטובה ביותר לומר ולהסביר היא - פנים מול פנים. המאסטר הגיע אמר שלום והתיישב. שתינו שתיה חמה וכל כך רציתי לומר לו שזה ייגמר. הוא הביט בי במבט חודר ואז שוב המחשבות נעלמו. במקום המחשבות הגיעה שוב האינטימיות שהגיעה לשיאים גבוהים.
ההחלטה היא קשה- כן, לא, כן לא.......
מה נכון יותר- כן או לא?????
ממני אליכם
)(