אסירת תודה

התעוררתי מלאת מרץ וערנית

במחשבה לאחור - הופתעתי, חשבתי שאהיה עצובה
אבל באופן מפתיע דווקא עכשיו התפזרו אדי הדיכאון ואנרגטיות שקטה ממלאת אותי.

השעה רק 6 בבוקר ואני כבר לבושה , מאופרת , אחרי מקלחת מרעננת והמחשבות שלי ממוקדות.

מה זה אומר על השינויים שאחרונים?
אני לא בטוחה שזה אומר שזה היה הצעד הנחוץ, אבל כנראה שאני מקבלת אותו בברכה.

אני יודעת שאינני יכולה לשאת העמדות פנים. כל אחת והחולשה שלה.
אני יודעת שנפגעתי מאד, בכיתי בימים אחרונים המון, אבל בכי זה רק בכי.
טיפות שיוצאות מהעיניים ומנקות את הרעלים מהנשמה

אולי הייתי צריכה לכעוס עליו, אבל אני רק דואגת .
דואגת כי אני יודעת שהוא ילך לאיבוד וירד מהשביל.
חבל לי, כי אני מרגישה שותפה. כי אני חשה שכבשנו שביל שיוביל אותו למקום טוב בחיים ואני יודעת שהוא עומד להתבלבל, ולהכנס לדפוסים שלו.
תמיד מצער אותי לראות שמישהו משחית משהו שבניתי ואולי הפעם לא בניתי דברים עמידים.

אני רוצה לדעת איך ישן, האם יש לו שמחה בלב או עצב.
אני חושבת שבתחילה תעלה בו שמחה והקלה, כמו מפוטר שלא צריך יותר ללכת לעבודה,
ורק אחרי זה יעלה חלל של מה שחסר ושל מה שנשבר.

ואולי לא.

ושוב אני עוסקת בו במקום לעסוק בעצמי.
אני אופטימית הבוקר.
בקלות אני רואה את הדברים היפים שהחיים מזמנים לי.
אני אוהבת את מה שאני רואה במראה, רק העינים קצת עצובות עדין.

אני מומחית לסגירת הלב והדחקת רגשות. זו מומחיות שאוותר על השימוש שלה כרגע.

לתת ללב להרגיש, להנות מעצמי.
כמה זמן אני מוותרת על דברים שעושים לי טוב. ואין לי מושג למה ויתרתי עליהם.
התשישות של החודשים האחרונים היתה גדולה.

זוגיות נבחנת בעמידות בתקופות משבר, ולא פחות מזה במה שנשאר ממנה אחרי תקופה של השרדות.

הזוגיות הזו היה לה פוטנציאל אבל גם היו בה נקודות תורפה, ולא התמודדנו איתן נכון.

אז מה יש לנו הבוקר?
היו מים חמים וטובים המקלחת הנוחה שלי
התחושה בנשמה רגועה ואני נינוחה
הפנים נינוחות ומוארות
אני נמרצת
הנעלים מאד נוחות לי
הצמיד היפה על היד
אני יוצאת ליום עבודה מחוייכת

בוקר טוב עולם