סיפורים שקרו באמת

גרתי בבלגרד תקופה קצרה ועבדתי בסטודיו ליוגה - ושם פגשתי את מיליצה, חיית המחמד. מיליצה, אגב, זה השם של כמחצית מנשות סרביה.

פעם אחת, במיטה, אמרה לי את אחד הדברים הכי מלחיצים ששמעתי בחיי - "לך למטבח תביא סכין".
הלכתי למטבח, בדקתי את כל הסכינים כולן (דירת איירבנב) וחזרתי לחדר עם הסכין הכי קהה שהיתה בבית.

קצת משחקים, משאיר עליה סימנים נפוחים קמעא שבהחלט אינם חתכים, ואז פתאום קפץ חוש ההומור השחור שלי, שמרבה לצוץ בהפתעה באמצע סשנים.
כיוונתי את קצה הסכין אל פי הטבעת שלה, באופן מורגש מאוד,  ואמרתי לה (באנגלית) - מוכנה? ספרי עד שלוש.

תוך פחות משניה - היא פרצה בבכי. תוך שניה מתחילת הבכי, אני פרצתי בצחוק :)

כמובן שהסכין לא חדרה לשום חור ועברנו מהר מאוד למצב כרבולים ליטופים ונשיקות.


תוך פחות משבועיים היא התהפכה עלי לגמרי, תוך פחות מחודש זרקה אותי מהבית שלה (שעברתי לגור בו מתישהוא), ותוך כשבועיים לאחר מכן פגשתי במונטנגרו את מי שהפכה לאהבת חיי וכמעט הפכה גם לאשתי.... אבל זה כבר סיפור אחר.


פואנטה? אין.
זה סתם עוד סיפור שקרה באמת.