אהבה וסטיות אחרות

רוצה לכתוב לך שיר,
אבל אני חושש שלא אמצא את המילים.

רוצה לכתוב לך שיר אהבה,
אבל אינני מוצא את המילים שישקפו את מה שאני מרגיש.

אבל האם אין זו אמנותה של השירה?
שימוש במילים, בניית משפטים, יצירת חרוזים
שיבטאו את אותם הדברים שאינם ניתנים לביטוי.

רוצה לכתוב לך שיר אהבה,
משפט אחד,
מילה אחת...

כאשר הזין שלי
רפוי בפה שלך,
אני לא מתבייש
מחולשתו.

כי אני יודע
שעוד רגע,
בנוזל מוזהב ופושר
את פיך אמלא.

הו דיאנה הציידת !

מה לא הייתי נותן כדי שתהפכי אותי לכלבך.

על ארבע רגליים הייתי מלקק את רגלייך.
הייתי אוכל מידך בעודי מלטף את איברי.
כי המחיר שתשלמי עבור זה יהיה גבוה.

עם איברי אחדור בבשרך,
את שדיך אנשוך ,
את פטמותיהם אצבוט ,
את שיערך אלטף ואנשוך ,
פי ינשק את פיך ,

ואת הזרע הזכרי שלי
שהוא המכיל את כל מה שאני ,
אשפוך בקרבך ,
וחיים חדשים ,
ברחמך אצור.

תודה על השיחה.
תודה על הכנות.
תודה ששיתפת אותי בחששות שלך.
גם אני חושש.
גם אני מפחד.
בעיקר להתאכזב.
בעיקר להפגע.
אבל זה המחיר שעלינו לשלם.
זה המחיר לאהבה.
זה המחיר לחיים.
זה המחיר בסופו של דבר,
לכל דבר.

היה היתה פעם נסיכה יפייפיה,
כשהמלכות בה היא היתה חייה
נכבשה, לשוק העבדים היא נשלחה.
כך הפכה להיות שפכה.
בעל בית בושת יוקרתי קנה אותה
וכך הפכה להיות זונה.
נסיך יפה תואר מחבריו שמע
שבבית הבושת ישנה זונה יפייפיה,
שהייתה פעם נסיכה.
לבית הבושת הנסיך הלך
ושם אותה הוא דרש.
מיד כשראה אותה לבו נעצר.
נקסם מיופיה,
התאהב מחוכמתה
ונכבש על ידי תשוקתה.
וכך על רגלייה, הוא נפל.
קנה אותה מבעל בית הבושת
ואותה נשא לאישה.
וכך קיבל הנסיך יפה התואר
נסיכה, שפחה וזונה.

במציאות נתת לי
גופך, לבך ואנושיותך,
אהבנו, התאכזבנו ונפרדנו.

וכמו חלום
כשהתעוררתי, נעלמת.

מי את?
האם נסיכה מופקרת?
האם את זונה עם מעצורים?
או שפחה מרדנית?
כי מופקרת מרדנית ללא מעצורים
זה מה שאני אוהב בך.