כבר לא שותקת

חברה יקרה שלי הודיעה לי על משבר רפואי

דחוף של קרובת משפחה שלה. חיפשה את 

מי אנחנו מכירות שיכול לעזור בדרך כלשהיא.

לצערי לא יכולתי לסייע באופן ישיר אבל חשבתי

לנסות כאן את כוחה של הרשת. יש לי כאן לא

מעט חברות אהובות ויקרות (וגם חברים) שאני אצא מגדרי

אם הן יצייצו לעזרה אז חשבתי לנסות בכיוון ההפוך.

לא היו לי ציפיות גבוהות כי תמיד מרפי מתערב

ובדיוק מי שאני צריכה נמצא בחו"ל או משהו בסגנון.

בכל אופן פניתי לשתי חברות שאני מוכנה לשים

את חיי בידיהן ותוך פחות משעה קיבלתי תשובות

בסגנון " נעשה ונשמע" וגם "כל מי שחברה של דנה,

היא גם חברה שלי". אין לכם מושג עד כמה אני

הרגשתי מבורכת שאלו חברותי. בחלפתי ביניהן 

ניידים וכבר היום בבוקר הן יצרו איתה קשר והרגיעו

אותה. אז מעל במה זו אני רוצה להודות להן ולהוקיר

את הנכונות שלהן.soft touch ו zohe אהובות

אין עליכן, גם אם נראה שהמשימה קטנה עליכן,

יצאתן ענקיות. אוהבת אתכן ומתגעגעת, מבטיחה

אותי בגודל טיבעי בקרוב ❤❤❤

בפרק הקודם עסקתי באכזבה וביורופאלש האהובים

שלי ויש אחת לפחות שעשתה קישור בין השניים שלא

היה בכוונתי לקשור כלל. עבורי, היא המאמי הלאומית,

הייתי שמחה להחשב לחברה טובה שלה.

טוב, אני שיכורה רישמית אז מכאן והלאה אני לא 

אחראית למה  שכתוב כאן. וואו זה פשוט קסום, חשבתי

שעבדו עלי ושמו לי מים במקום גין. גין, מי ישמע אבל כן,

מי שעד לא מזמן השתכרה מקולה מאבדת את זה אחרי

שתי כוסות ג'ין וטוניק. אני יושבת כאן בלימה בחצר,

משתדלת לשבת ישר אבל זה כזה כיף לסובב קצת את

הראש ולהרגיש שהוא לא עוצר כשאת רוצה. מדהים שבגיל

חמישים אני חווה מה שכל בן חמש עשרה עובר על בסיס

שבועי. אני רואה אותם על הבמה ופשוט מתה מקנאה

והערצה, איך הם זזים בכזו טבעיות, למה לי זה כל כך

מסובך, מה ישחררר אותי לגמרי? לדנה יש יכולת כזו אבל

זה לא מספיק אם אני רוצה להציג נמבר ברמה שלהם ואני

כמובן חייבת את הטוב ביותר. כל דבר פחות מזה, זה 

קצת אכזבה...(זוכרת..? לא קשור אליכם, זה שלי בלבד

😘). 

בקיצור, כל המטרה של הפוסט הזה היה לספר לכם 

שאותה מאמי גרמה לי לחוסר אמינות לפחות בעיני.

בשבוע שעבר טענתי בפני שתי קולגות שאני, שמה זין

על מה שאחרים חושבים עלי. לא מעניין אותי איך אחרים

רואים אותי והכי חשוב לי זה איך אני נראה בעיני עצמי.   

הן כמובן לא מכירות את דנה אלא רק את הגבר הנעים

והסולידי יחסית שהם רואות במהלך יום עבודה סטנדרטי

ולכן הן פקפקו בהצהרה שלי ואני מתה מבפנים כי לא

יכולה להוכיח להן את צדקתי. ואז קיבלתי את הציוץ

המאוכזב של המאמי והדבר  הראשון שקרה לי הוא בכי

בלתי נשלט. כאב לי שכואב לה, אפילו שלא התכוונתי אז

הגעתי היום במיוחד כדי לתת לה חיבוק ולהגיד לה 

שהיא היחידה שכן אכפת לי ממה שהיא חושבת עלי.

לא יאמן שאני כותבת את הקטע הזה כבר יותר משעה,

כמעט בכל מילה אני מתקנת משהו.

הסיפור שבתוך הסיפור הזה היום הוא שפגשתי כאן חברה

שהיתה בת זוג של קולגה שלי ובלתה איתנו בשני טיולים

בחו"ל  היום אני יכולה לדבר איתה כי הגעתי כגבר הפעם

ואני חושבת שזו הנחמה הקטנה שלי. זה כל כך כואב

להתחמק ממנה כל פעם שדנה נמצאת מולה במועדון.

אני מקווה שביום מן הימים רונית תתרצה ותסכים

שאשתף גם אותה בחיים המסובכים שלי ואולי אז

זה יהיה קצת פחות מסובך.

טוב, הולכת לנסות ללכת על הקוים, צריכה כבר לחשוב

איך אני מגיעה הביתה.

לילה טוב יקרים

אהבתי את רובכם ❤💋❤💋

להשתמע

דנה

במופע שלי אני מדברת על נקודות בחיים שלי

שהשאירו בי חותם. אחת כזו היא מותו של אבי 

בטרם עת. עברו מאז 18 שנים, הכאב מתעמעם

אבל הזכרונות לא. לפעמים אני עושה משהו באופן

מסויים בלי כוונה ברורה ואז עוצרת ושואלת את 

עצמי "רגע, מאיפה זה בא? בכלל לא חשבתי על זה."

ואז עם קצת חפירה בתוכי אני מגלה טביעות אצבע

של אבי עמוק בנשמתי. מדהים איך כשהוא היה בחיים

כל שרציתי היה להיות שונה ממנו ומאז לכתו אני

מגלה שאני יותר ויותר הוא.

הדמות השניה שצרובה אצלי ומשמשת כעמוד הענן

ההולך לפני המחנה הוא הדוד של רונית שגם נקטף

בסמוך למותו של אבי הוא צעיר מאבי בלא מעט שנים.

מלח הארץ, מפקד בכיר בחיל האויר דוגמא ומופת

לחיילים ואזרחים כאחד.

השיר הבא מחובר לאותו דוד כמו ששיר לשלום 

מחובר לרבין. כמו שבחתונה שוברים כוס לזכר

חורבן ירושלים כך גם כאן רציתי להזכיר ולהנציח

את היקרים לי. בסופו של דבר הקדשתי שיר אחר

לאבי תוך הבטחה שבמופע הבא אני מבצעת את

השיר הבא. כשאני לבד עם עצמי אני לא מצליחה

לחשוב על אחד מהם בלי שהשני יופיע גם וזה

מפתיע אותי בעיקר מכיוון שבחייהם לא היה ביניהם

כלל קשר מעבר לקירבה משפחתית רחוקה.

שבת שלום יקרים 🌹

קבלו עכשיו את לאה שבת 

אחד השירים שמאוד היה לי קשה לוותר עליו

כיכב בפסטיגל קונג פו פנדה.

השיר "מטרה מספר אחת" מבוצע על ידי

שתי מאמיות שנוטפות סקסאפיל.

אגם רוטברג הבליחה בפנטזיות שלי

אבל לעדי המלבלוי היה מעמד של קבע שם.

אאחח, מה הייתי נותנת כדי שהשיק הזה יהיה

גם מנת חלקי. 

אבל עכשיו ברצינות, המשפט שתפס אותי הוא

"מי שאוהב אותי, תמיד יאהב אותי כמו שאני"

ואם מישהו כאן יגיע אלי עם אוברול ורוד

ומחוך שחור במידותי הטובות, אני מבטיחה

לו/ה פינוק כיד המלך

אחרי לא מעט ציפיות ותקוות, הבוקר התנפצה

לי הפנטזיה שבה היורופאלש לוקחים חלק

במופע שלי. אני לא נכנסת לסיבות ומכבדת

כל אחד והעדפותיו. פשוט, הם היו הטריגר

שהצית את הדמיון הפרוע שלי שאיפשר לי

לראות את עצמי מפזזת ושרה בקולי על הבמה

שלהם. בשנים האחרונות הרגשתי מאוד קרובה

אליהם למרות שלא נפגשנו בתדירות גבוהה וזה

נראה לי הכי טבעי שהם ילוו אותי במסע הזה.

אבל זה המסע שלי ואני צריכה ללמוד שהמציאות

ממש לא דומה לפנטזיה. אני בטוחה שהאלטרנטיבות

יהיו אפילו טובות יותר (סביר להניח שגם יקרות יותר).

זו ההזדמנות שלי ללמוד לחבק גם את האופציה השניה

והשלישית ולא לפוצץ פרוייקטים רק בגלל שלא קיבלתי

את האופציה הראשונה שלי.

אז מחר חוזרת להמשך הצעות מחיר ותיאומים.

יש נקודה אחת שאני רוצה לנסות להעזר בכם,

אני רוצה לבצע שידור מהמצלמה שנמצאת בצד אחד

של האולם למסך טלויזיה שנמצא בצד השני. אמרו לי 

שזה עסק די יקר להשכיר (משדר אלחוטי), אני לא בטוחה 

איזה מרכיב בדיוק צריך לצורך כך אבל אם יש כאן מישהו

שקצת בעיניין ויכול לעזור בעיצה או בחלק מתאים אני

אהיה אסירת תודה.

יאלה, אין זמן להתבכיין 🌹

עובדת בקדחתנות על המופע שלי, חמישה חודשים

להופעת הבכורה (הראשונה והאחרונה ☹).

כל שבוע סוגרת עוד פינה, צלמים, רקדנים, זמרות

ליווי, כיבוד, הגברה, תלבושות, עיבוד ועריכת וידאו.

יכולתי למלא משרה מלאה רק בהפקה הזו. היה מעניין

להעסיק את הגדולה שלי בהפקה (היא מאוהבת בתחום

ומחפשת נסיון מעשי). רונית כאמור מגבילה אותי למופע 

אחד ויחיד על תקן מימוש פנטזיה לגיל חמישים.

את המופע הזה אני מגלגלת בראש כבר שלוש שנים אז

אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם כמה גרסאות היו לליין

אפ שלי. אני רוצה לתת כבוד לכל אותם השירים שנגעו בי,

נכנסו לרשימה אבל מצאו דרכם החוצה עם הזמן.

כולם היו בני ואני עדיין אשמח לבצע כל אחד מהם

אבל כדי שזה יקרה אני צריכה לערוך לפחות שלושה

מופעים שונים. את רוב החזרות שלי אני עושה תוך כדי

נהיגה ועמידה בפקקים, מספקת בידור זול לנהגים סביבי.

אני שרה, דומעת בוכה ואז באמצע השיר צלצול בנייד,

עובדת שלי על הקו, שואלת אם אני מצוננת ומציקה לי

בשאלה בנושא עבודה. טוב, מתחילה את השיר מההתחלה

ונכנסת שוב לזון,  פנטזת שיום אחד גם אני אגיד את

המשפט ... "גדי, תראה לי אותם...."

בוקר טוב ישראל

לא את זה זה, סוטים קטנים וחרמנים.

סוף סוף התגברתי על המבוכה והבישנות

שתוקפות אותי בכל התחלה חדשה.

באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על כך שבמסיבה

האחרונה של אורדורה רציתי לגשת ולהציג את עצמי 

בפני שתי גבירות שגרמו לי לדופק מואץ אבל הרגליים

סירבו לזוז. הרגשתי די מטופשת מכל המצב כי לא

נעים לי להדחף להיכן שלא הוזמנתי אבל מצד שני

פלרטטנית שכמותי (רק לאחר שבירת הקרח) צריכה

להבין כבר שלא נעים מת מזמן.

אז כמו שאומר השיר... לפעמים חלומות מתגשמים

וכשהגעתי למאנץ אתמול של אורדורה, הדבר הראשון

שראיתי אחרי שאור שחררה לי אויר בחיבוק הדובי שלה,

היתה אותה מלכה שהפעם ישבה על כורסה מרופדת

באחת הפינות ובכל מבט שלי היא נראתה לי עוד יותר

אצילית. הדבר הראשון שעשיתי היה לנתק את המח כדי

שלא יפריע ואז פילסתי דרך ישירות אליה ועוד לפני

שאמרתי מילה אחת, שתינו חייכנו והשיחה זרמה נמשכה

לאורך הערב. הגבירה האריסטוקרטית הזו היא לא אחרת

מאשר "מעגל התשוקה" (והבעיה היחידה כעת היא שאני

רואה אותה בגובה העיניים ולא נדרשת להרים את ראשי

כלפיה).

מעבר לכך היה ערב מאוד מוצלח ואני ממליצה לכל מי

שמתלבט, תגיעו ותכירו ותלמדו. בדיוק לכך נועדו המאנצים

וזה של אורדורה הוא פשוט מושלם. במהלך הערב זכיתי

לקשר עוד מספר פרצופים לניקים ולבלוגים כאן והיה

מאוד מרגש לראות את האנשים בשר ודם.

זה היה המאנץ הראשון שהגעתי כדנה ולא בדמות הגברית

שלי (אור אישרה) וכיאה למאנץ לבשתי מכנס שחור מחויט,

חולצת סאטן כסופה ועליונית שחורה (הכי דייט עם דודה

שלי (או חמותי, אבל זה כבר סיפור אחר)).

את המשפט האחרון אני שומרת לדורה ואור. חולה עליכן

ועל כל מה שאתן עושות עבורינו. וכמובן תודה ענקית

לפוטין שתורם לנו את ביתו למפגש. היה מושלם, מצפה

לבאות.

יושבת עם רונית והקטנות באיטלקית שאנחנו

ממש אוהבות. רונית ואני הצטרפנו לשולחן לאחר

שהקטנות כבר בצעו את ההזמנה. המלצרית

באה והולכת ואני מוקסמת מההליכה, מהעמידה,

תנועות הידים, הקוקו הגבוה של השיער השחור

החלק והארוך שלה. בקיצור נשיות מתפרצת, רק

החזה קצת שטוח מדי אבל לא ממש קלקל את הקסם.

אני בוהה בה מתקתקת הזמנות במחשב בזמן 

שכל היתר עסוקות בבליסה ואז לרגע, ממש רק

לרגע המסיכה שלה קצת יורדת ומאחוריה מבצבץ

שפם שחור קצוץ ומסודר למשעי. באותו רגע כל

מה שרציתי זה לנעוץ בה עיניים ולהבין מי נגד מי.

קצת מסובך כשכל המשפחה סביבי. בהמשך, הקטנות

אמרו לי שהמלצר.ית דיבר איתן בלשון זכר ואני רק

מנסה לנחש האם המראה הנשי זה שאריות מלפני

השינוי או שזה החלוץ שלפני השינוי.

במאנץ האחרון של אורדורה לא פניתי לשתי שולטות

שממש רציתי להכיר רק בגלל שהתביישתי לפנות,

והפעם אני כל הזמן חושבת איך אני מגיעה לשם שוב

ומזמינה אותה לשבת איתי מספר דקות במהלך המשמרת

שלה בתקווה שתסכים לדבר איתי בפתיחות ולשתף אותי

בסיפור שלה.

מה דעתכם? 

זה בסדר מבחינתי לנסות לפנות אליה בצורה כזו?

זה לא חצוף מדי?

יש דרך "נכונה" יותר?

אני ממש אשמח לתגובות כי היא מגרדת לי במח

ואני לא רוצה להתנהג בחוסר כבוד או חוסר טאקט.

במוצ"ש 30.10.21 אני מגיעה למאנץ של אורדורה.

לא רוצה לשמוע אחר כך תלונות "למה לא אמרת?",

"אם הייתי יודעת הייתי באה גם..."

עכשיו כולכם יודעים.....

זו ההזדמנות לתפוס אותי זמינה.

אור ודור יודעות לצוד אותי ולשאוב את הזמן הפנוי

שלי ולכן לא נשאר לי די עבורכם יקרים שלי.

אז אחרי שעפתי על עצמי, בואו נהרוג שתי ציפורים

במכה אחת ותגיעו להגיד לי שלום עם חיבוק וקפה.

הולכת לסגור קצוות בינתיים

דנה 🌹