בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא שותקת

If you dont go on the edge, you take too much space
לפני 9 שעות. 29 במרץ 2020, 0:15

הטיסה עברה ללא בעיות מיוחדות, צק אין זריז

ודניאל מתרווח באמבט מלאה וחמה בחדר.

הוא מקפיד לבדוק שאין שערה מיותרת על גופו

ויוצא מהמקלחת רך וטעים. דניאל פורק את המזוודות

ומסדר בעדינות את כל הבגדים והפריטים שלה.

את שלו הוא לא תורח להוציא בכלל. הוא מתארגן לשהייה

של שבוע בחדר. ההרצאות והמפגשים מתחילים רק

בצהרים אז יש לו זמן להתחקן ולהחדיר את הפלאג

הבינוני. הוא הבטיח לעצמו שהפעם הוא יצליח לקבל

את הדילדו שקנה לפני שנה ושעד היום תמיד נשבר 

באמצע. במהלך היום הוא הכיר כמה משתתפים 

חדשים ויחד הם יצאו לאכול ארוחת ערב ומשם לפאב 

שהמארחים המליצו.

את הערב השני הוא רצה לבלות לבד. אחרי המקלחת

הוא לבש את תחתון הליקרה בצבע פנינה שכל כך אהב 

את המגע המלטף במפשעתו, את חזיית התחרה

השטוחה שקנה במיוחד באתר הלבשה תחתונה

לגברים. האתר מציע הלבשה תחתונה של נשים

בגזרות המתאימות לגברים. המוצרים נחטפים שם

כמו לחמניות. ואת רגליו הוא עטף בגרבונים שחורים

עם סיליקון. מעל זה דניאל לבש גינס וטישרט ויצא 

ברגל לאחד הפאבים השכונתיים. הוא אהב את האוירה

היותר אנטימית, בלי הרעש של התיירים.

הוא בחר לשבת על הבר ולהשקיף על כל המבלים.

המקום לא היה גדול אבל די מלא. היו בו זוגות וחבורות

וגם בודדים כמותו. המוזיקה ליטפה את המחשבות, 

והשקיטה את הנפש. הוא מביט על האנשים ומנסה לנחש

מה הקשר ביניהם ועל מה מדברים. כבר פעמיים שהוא

מביט על הזוג בפינה. הם יושבים אחד לצד השניה סביב 

שולחן קטן, הגבר שותה ומנשנש והאישה מביטה בו 

בחיוך קטן בצד הפה כאילו משחקת איתו. ממרום 35 

שנותיו הם נראו לו מבוגרים בהרבה ממנו, להערכתו 

שניהם היו באמצע הארבעים שלהם. כשהחזיר את מבטו

אליהם בפעם השלישית, היא נעלמה לו. דניאל ניסה

לסרוק במהירות את כל הפאב ולאתר אותה ואז שמע

מאחורי אוזנו את הקול הכי סקסי וחושני "איבדת משהו?".

לפני יום. 27 במרץ 2020, 12:14

זו היתה עוד נסיעה לכנס משמים  שהבוס כפה עליו.

דניאל היה היחיד בצוות  שאף פעם לא התנגד לצאת 

לכנסים האלה. כולם חשבו שזה בגלל שהוא רווק

ואין געגועים ולחצים של משפחה שמחכה בבית,

אבל רק  הוא ידע שזה החופש האמיתי שלו. רק שם

הרחק מכל מכריו הוא הרשה לעצמו להפתח, לתת

קצת אויר לנשמה הכלואה, לשחרר את כל המתח

ולהרגיש איך זה יכול היה להיות בעולם אחר. הכנס

הזה נמשך רק שלושה ימים אבל הוא הסכים להשתתף

בו בתנאי שהוא נשאר שם לכל השבוע. הפעם הוא

לא ישתפן, הפעם לא מעגלים פינות, לא מוותרים 

על אף פריט ואף שלב. הפעם הגולם יהפוך לפרפר

יפיפה ואפילו ישאר בחיים מספר ימים. שבועיים לפני

הטיסה דניאל כבר הכין מזוודה שמספיקה למשפחה.

נכון שהמזוודה מיועדת לשניים אבל החלק שלה תפס

כמעט את כל הנפח (כמו בחיים). הוא לא רצה לפספס

אף פריט מהמלתחה שלה, את כל האיפור והפרפומריה

שלה הוא ארז הוא עבר על כל ההלבשה התחתונה שלה 

והגניב כמה פריטים לצד שלו. בכל זאת הכנס די משמים

והוא חייב משהוא שיעיר אותו.

בבידוק הפקידה מחייכת אליו ושואלת איפה אשתו, הוא

מביט בה כלא מבין מה היא שואלת והיא משיבה בקריצה 

" מזוודה וטרולי " המזוודה בטוח שלה. כך שתי מזוודות

לשני אנשים עלו לטיסה עם כרטיס אחד.

לפני שבועיים. 11 במרץ 2020, 22:11

כל כך הרבה זמן אני רוצה לחנוך ולהדריך

קרוסיות בתחילת הדרך. עד היום כולן

חיו בפחד מתמיד מחשיפה, מבושה 

ואלוהים יודע מה עוד. אבל היום נפתח 

פרק חדש. לאחר שיחות ארוכות בצאט

עם אחת הקרוסיות הבישניות הצלחנו

לתאם דייט בתל אביב. מי שמשוטט כאן

מכיר אותה בשם סיגל רז. כשהיא מגיעה

לתל אביב היא מקבלת הלם תרבות. סיגל

מגיעה מהדרום הרחוק. תדמיינו רחוק,

עכשיו עוד יותר. אז את החצי הראשון של

היום היא בלתה בים ובאלנבי ובערב נפגשנו

לדרינק בשפגאט. היה קשה להסביר לסיגל

את הבדלי המנטליות בין  החיים בישוב הקטנטן

והשמרן שלה לבין הצעקנות התל אביבית.

אני מקווה שהצלחתי לגרום לה ללכת בגו זקוף

ולהתמודד בהצלחה עם מבטי העוברים ושבים.

בעיניים שלה הם לועגים לה, בעיניים שלהם

הם מפרגנים לה. ברגע שהמסר הזה יותמע בה

הכל יזרום לה בחופשיות ואני ארגיש סוף סוף 

שתרמתי במשהו לקהילה שלנו. אז אם יש כאן

עוד בנות שצריכות ורוצות יד תומכת, קצת אומץ

לצאת החוצה ולראות שהשמיים לא נופלים, אני

כאן בשבילכן.

הכפפה לרגליכן, הגיע הזמן שתרימו אותה.

 

 

לפני חודש. 22 בפבר׳ 2020, 13:45

זהו, יוצאת לדרך, הכל באוטו

רונית עזרה לי לבחור את הבגדים

ועכשיו עצרתי על איזה שביל לצד הכביש

כדי ללבוש את מה שלא יכולתי לצאת

איתו מהבית.

מקווה שיהיה נחמד וכיף ואם אפגוש

אתכם בסביבה אל תתבישו להגיד שלום.

 

בהמשך היום אוסיף עדכונים....

 

16:15

יושבת בשעה האחרונה בקפה המשולש

בדיזינגוף. הזמנתי חזה עוף עם פטריות מוקפצות

פירה וסלט. מתחילה להתענג על המנה המגרה

ומדי פעם מביטה לצדדים להביט בעוברים ושבים,

מחפשת קשר עין. פתאום אני קולטתקולג  לשעבר

שעומדת ליד הקפה, כנראה מחכה למישהו.

אני מתכווצת לתוך המנה שלי עד שהיא תעלם

מהמקום ואז אני רואה אותה חולפת על פני

בחברת קולגה נוספת לשעבר. את השניה ראיתי רק

מאחור אבל אין מצב שאני לא אזהה אותה.

מעניין אם גם אותי מזהים בלי בעיה במבט חטוף.

תכף מסיימת כאן וממשיכה בטיול.

נראה לי שאמצא מקוםלקפה או למיץ סחוט.

לפני חודש. 21 בפבר׳ 2020, 15:16

אף פעם לא אצליח למצוא את העונג

בנקיונות וספונג'ה. נדרשו לי חמש שעות 

לסיים פחות מחצי בית. ולא, אני לא פולניה

ואין לי בית ענק. בקיצור, עכשיו אני ממש סחוטה

בדרך לחיפה.

אני חייבת להטען מחדש ומחר יש לי  בוקר וצהרים

חופשיים. חברה מגיעה לרונית ואני צריכה פשוט 

לא להפריע. מפנטזת על שבת שמשית ואני מטיילת

ברוטשילד בדיזינגוף או בטיילת לאורך החוף.

לשבת באיזה קפה ולשתות משהו. בלי דאגות בלי

לחצים בלי משימות בלי ילדים שצריך לשבת איתם

על שיעורים ומבחנים.

אין לי בעיה לעשות את זה לבד אבל אם מתאים לכם

להצטרף, אני זמינה בפרטי.

המלצות למקומות ששווים ביקור בתל אביב יתקבלו

בשמחה ובהזדמנות  זו מאחלת לכולנו 

שבת שקטה וחמה

דנה 🌹

 

לפני חודש. 12 בפבר׳ 2020, 15:42

אתמול חוזרת מהצפון, אחרי שישבתי לארוחת ערב

עם שלישיית חברות שהכרתי כמה דקות קודם 

כשמדדתי בגדים בתמנון בכפר תבור. היתה לי חווייה

מאוד מיוחדת מהקלילות שבה התחברנו אבל לא

על זה רציתי לספר הפעם. בקיצור, אני מגיעה ליציאה

מעפולה ועומדת ברמזור. אחרי הצומת עומדת ניידת

עם שלושה שוטרים לבדיקת רשיונות. אני בזריזות בודקת 

שהאורות דולקים, שאני חגורה ושהנייד סגור. ואז משום

מקום אני נבהלת ויורד לי האסימון שהאודם הבורדו

שלי בטח ירד בארוחה. תוך שניות אני שולפת אותו מהתיק

ומתקנת את מה שצריך. חס וחלילה ששוטר יעצור אותי

ואני לא אהייה מתוקתקת. והכי הדהים אותי שדי

התאכזבתי שבסופו של דבר הם אפילו לא עצרו אותי.

נראה לי שעברתי עוד שלב ....

לפני חודש. 11 בפבר׳ 2020, 16:10

יוצאת מצפת למרכז בשעה הקרובה.

מעניין את מי אפגוש בדרך.....

 

טוב פספסתן אבל אני לא.

 נכנסתי לתמנון בכפר תבור רק למדוד קצת ולהתאוורר.

אני מצלמת את עצמי במדידות ואז נגשת אלי אחת

מקסימה ומציעה לצלם אותי כי בתמונה זה נראה אחרת

מאשר בראי. פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש איך

אני מכירה אנשים מיוחדים באמצע הדרך.

בקיצור כדי לא לקלקל לי את זמן האיכות עם שלושת

החברות החדשות שלי אני אגיד לכם לילה טוב ואחזור 

למרק שלי. כמטע שכחתי למקסימה קוראים סמדר

(מכפר תבור) . אני מרחפת עכשיו...

 

 

לפני חודש. 3 בפבר׳ 2020, 19:48

שנים אני עושה קולות של כאילו דיאטה וכאילו ספורט.

אני מרגישה שאני חייבת להצליח, כבר הרבה זמן שלא אוהבת את מה שאני רואה במראה. אני עושה הרבה ויתורים בדמות הגברית שלי, מעגלת פינות. אבל כשדנה מביטה במראה אני ממש לא אוהבת את מה שרואה וזה לא בגלל שעכשיו אני אישה. זה לא רפלקס מותנה, פשוט לדנה יש סטנדרט אופנה קשוח יחסית. דנה לעולם לא תיראה עם טרינינג וטי שירט. המראה צריך להיות או אלגנטי או זנותי וכל זאת רק בגלל שאני צריכה להוכיח שאני אישה. לאישה מקורית (בכוונה לא כתבתי אישה אמיתית, כי דנה היא הכי אמיתית שיש) אין צורך בהוכחות והיא הכי יפה כשנוח לה. וכאן מתחילה הבעיה, האופציות האופנתיות העומדות בפני לא מאפשרות לי את ההרגשה שאני שלמה עם עצמי. בעיקר כי לא באמת עשיתי את המאמצים לכווץ את ההיקפים שלי. היום היתה לי שיחה עם קולגה שעשתה את המהפך והעלימה מעצמה 40 ק"ג. בסיום השיחה סיכמנו שיש לי מנטורית חדשה. אני מנסה לדמיין לי תמונה שבה אני נראית כמו בפנטזיות שלי. אני חייבת להציב לי אותה על המקרר ולדבר אליה כל בוקר. קבלו תמונה, אני על הבמה לפני ההופעה שלי חנוטה בשמלות ששירי מימון לובשת (טוב נו, מידה אחת יותר) ומצליחה להתנוענע בחופשיות. 

תחילת חודש, התחלות חדשות, מקווה שיהיה לי הכח לצלוח את השינוי הזה ולהישאר שפויה. אני כבר חייבת לחוות הצלחות אחרי דשדוש מאוד ארוך במשך שנים.

תאחלו לי בהצלחה

אני חייבת את זה

לפני חודש. 3 בפבר׳ 2020, 8:27

אומנם בהתראה קצרה אבל עדיף על כלום.

בחמישי הקרוב 06.02 נקיים את המפגש

הרבעוני שלנו. המפגש הקודם שהיה הראשון

שלי היה מאוד מוצלח ואני מזמינה כל אחת שרוצה 

להרגיש חופשיה להיות מי שהיא לכמה שעות

וגם את אלו שכבר חופשיות עם מי שהן להגיע

לערב הזה. הוא שלנו ובשבילנו.

המפגש יתקיים במרכז תל אביב בבית פרטי, מיקום

ימסר לפני הארוע למי שתרשם.

עלות הערב היא 150 שח לכיסוי הוצאות השכירות 

והכיבוד. אז אל תגידו לא ידענו, בואו לפגן לעצמכן.

המפגש הוא בסגנון מאנצ' חברתי למתלבשות בלבד.

קרוסיות בתחילת דרכן, זה המקום לקבל חיזוקים לדרך

שבחרתן. אין מקום לסקרנים, לא לשולטים שולטות ולא

לנשלטים או נשלטות, רק מתלבשות.

וחוטיני מתחת לג'ינס לא אומר שאת מתלבשת.

ניתן להרשם אצלי 

שאלות והערות יתקבלו בשמחה.

לפני חודש. 2 בפבר׳ 2020, 1:48

עצמו עיניים, נשמו עמוק ודמיינו את התמונה הבאה.

ילדה בת 23 מגיעה הביתה ומציגה בפני אמא שלה

ידיד קרוב שלה. היא כבר שמעה על הידיד הזה

אבל פנים אל פנים זה קצת אחרת. טב אולי לא קצת,

כי בכל זאת הוא מגיע בדמות נשית מהממת (תוספת שלי)

והוא בן 49. 

עכשיו דמיינו שהאמא הזו היא את/ה.

הצטמררתם? אמרתם לעצמכם "אנחנו ליברלים,

מפרגנים אבל לא במשפחה שלנו"?

הסצנה המקורית לא יוצאת לי מהראש. היא בכלל לא

קשורה לפוסט הזה אבל היא קפצה לי רגע לפני

שהתיישבתי לכתוב. 

לי היה קצת יותר מזל, תרתי משמע. אז ככה,

את יום רביעי האחרון סיימתי בעשר בלילה לאחר

ארבעים שעות עבודה רצופות. הרגשתי כמו בתחילת

שפעת, סחוטה כמו סמרטוט משומש. הייתי חייבת

להטען מחדש ודנה עושה את זה הכי טוב שאפשר.

אז בחמישי תכננתי לסיים מוקדם בעבודה לעלות על מדי

דנה החדשים ואז לבקר את מור המהממת, המאפרת

האישית שלי לטאץ אפ ומשם להמשיך לקניות. בסיום

בדרך הביתה אני גם אמורה לאסוף את הגדולה שלי.

וכמו תמיד אצלי, תכניות לחוד ומציאות לחוד. סיימתי

באיחור של שעתיים במשרד והגעתי אל מור כשהיא כבר

מחכה לי לאחר שסיימה את היום שלה. בלי להתבלבל

היא מזמינה אותי אליה להכיר את אמא שלה שמתארחת

אצלה. וואו, לפגוש את ההורים זה כבר שלב רציני 😉

ביחסים שלנו. 

הרבה פעמים מצאתי את עצמי חושבת איך נראה מבחוץ

הקשר שלי עם מור. אני, גבר בן 49 מבלה בבית של ילדונת

בת 23. על פניו זה נשמע לא טוב, יש כאלו שירגישו

בחילה. אני לא יודעת למה המחשבות האלה צפות אצלי כי

ברירת המחדל שלי  היא שממש אבל ממש לא אכפת לי

איך רואים אותי אחרים. רק דעתי על עצמי חשובה לי

(ולפעמים גם של עוד כמה אחרים).

אני יודעת ששום הסבר לאופי הקשר שלנו לא יגבר על 

הדמיון הסוטה שלכם ולכן אני לא מנסה להסביר או

להתנצל. מור נכנסה לי ללב בשבעת החודשים שאנו

מכירות ואני מרגישה כאילו היא ילדה נוספת שלי.

(נראה לי שהגדולה שלי ומור היו יכולות להיות חברות

ממש טובות. אולי ביום מן הימים כשרונית תסכים

להוריד את החומות...). 

בחזרה לסיפור, לאחר מבוכה קלה בהיכרות אנחנו

מתיישבות בסלון ומור מדרבנת אותי בחוסר סבלנות 

לספר למזל (חסרת נימוס שכמוני. לאמא של מור

קוראים מזל (זוכרים...? תרתי משמע....?)) את הסיפור של

דנה. השיחה קולחת והשאלות עולות ואני כהרגלי נהנית

לדבר על עצמי.  בהמשך מזל ואני עוברות לרכל על מור

ועל דניאל אחותה. ואם חשבתם שמור מהממת חכו

לפוסט שיוקדש כולו לדניאל. אני חושבת שבשלב הזה 

זכיתי לקצת נקודות אצל מזל כשהיא מגלה שיש לנו דעות

דומות לגבי הבנות שלה. בשלב כלשהו הייתי חייבת 

לסיים את הערב. הדבר האחרון שאני צריכה הוא לאחר

לאסוף את הגדולה שלי באמצע הלילה.

ליד הדלת דניאל מגיעה אלי, מחבקת באהבה ולא רוצה

להרפות. אני מנסה לדמיין מה עובר על מזל ברגעים

האלה ואז מור מספרת לה שאני הייתי זו שתמכה בה 

כשהייתה במשבר פרידה בדיוק כשהכרנו. שם מזל כבר

לא יכלה להחזיק מעמד והדמעות ירדו מעצמן. חיבקתי את 

מזל והיא אותי ואז גם מור ודניאל הצטרפו לחיבוק

משפחתי...(נהייתי קצת דביקה, לא?). ואז כשכולם קצת

נרגעו ואני כבר ממש בדלת אני שומעת מכיוון הסלון בכוכב

הבא את השיר "מאמא" של שמעון בוסקילה וכאן נפתחו 

אצלי הסכרים. עכשיו מזל היתה בתפקיד המנחמת.

אל תדאגו, אמא שלי עדיין איתנו בריאה ושלמה אבל

המילים ובעיקר הסרט "אחותי היפה" נוגעים בי בכל כך

הרבה רבדים שזה מעבר ליכולתי להשאר זקופה ולא לנזול.

חפרתי כבר יותר מדי אז אני רק אוסיף משפט אחד.

מזל יקירתי, כמו שכבר אמרתי לך בנות כאלה לא צומחות

להיות מי שהן בלי קרקע פוריה. היה לי לעונג להכיר אותך

ומקווה שנתראה שוב בקרוב. כבר עברו יומיים ועדיין אני

נחנקת מדמעות כשאני כותבת לך את השורות האלה.

אוהבת אתכן ❤

דנה 🌹