בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא שותקת

If you dont go on the edge, you take too much space
לפני שבוע. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 15:03

שבוע מטורף, רונית עסוקה עם ענייני בריאות של המשפחה והמתח ניכר באויר. אני מפרפרת לא מעט ובטלתי את כל התכניות הרגילות להיום. חברה סיפרה לי על הרצאה של אמא ובן/בת שמספרות על החיים עם הסביבה מאז שהחליטה לצאת מהארון. רציתי לשמוע על הנסיון שלהן, אז קפצתי על הבוקר לאיל מאקיאז בעזריאלי לטאצ' אפ ומשם להרצאה. אחר כך מיהרתי להשיג את הסנדל האחרון במידה 42 בליידי קומפורט בגבעתיים. ואז לפינלה לכבוד השבת, מניקור בנוק-ביוטי בסנטר.

אני מקווה שאצליח להדביק את רונית בקצת מהשלווה שלי, כי אם זה יהיה הפוך, הלך הסופ"ש.

אז חברים וחברות יקרות

תעשו אהבה והרבה

אוהבת

דנה

לפני שבועיים. ראשון, 7 ביולי 2019, בשעה 00:30

סופ"ש רגוע.

הבאתי את אמא שלי לשישי שבת אצלנו.

אין כמו אוכל של אמא אצלי במטבח.

המקרר מלא לכל השבוע.

כל השבת רונית סינג'רה אותי בסבלות בעיניני 

עבודה שלה. האמת שנפל עליה אוצר בלום 

שזה היה פשע לא לקחת אז עשיתי בהכנעה 

כל מה שביקשה. בערב צריכה להחזיר את אמא שלי לחיפה. רונית החליטה להישאר בבית אז ביקשתי ממנה לבלות לשעה קצרה בפאב הבית שלי "צפרירים 1". חשבתי לכתוב לחברה יקרה שזה ממש הבית שלה אבל לא רציתי  להציק בהתראה כל כך קצרה. מורידה את אמא שלי  בבית, ממשיכה לכרמל, עוצרת בחניון של היכל הספורט ועולה על מדי דנה. רוצה מקום על הבר אבל הכל מלא. בזמן שהמארחת מחפשת לי מקום פנוי קופצת עלי פתאום החברה היקרה. בן הזוג הקסום שלה זיהה  אותי בכניסה  ופוף, אני איתם על הבר. אין לי דרך לתאר לכם את האושר שהציף אותי פתאום. הזמנתי את הקוקטיל שהוא שתה והעולם מתחיל להסתובב בכיף. אז ככה מרגישים כשדופקים את הראש בקטנה. עוד צ'יסר לוודא הריגה, לא מבינה  איך הם שרדו עשר כאלה. כאן הכרתי אותה לראשונה, אתם יכולים לחפש את הפוסט על טלי המהממת, את בן הזוג והילדים גם הספקתי להכיר, מרגישה כבר בת משפחה. בא לי לבכות מאושר, תסמכו עלי לא זוכים בחברים כאלה כל יום. אז הם התקפלו וסגרו את הלילה בזמן שאני נשארת כאן עד שהעולם יעצור ואוכל לעלות על ההגה. אני בטוחה שהכל בסדר אבל זה חדש לי ומעדיפה לאחר בעוד שעה מאשר להגיע למיון (לפחות השקעתי בתחתון ליקרה ורוד). כשישבתי עם החברים שלי זוג סקרן כל הזמן מגניב אלי מבטים וחיוכים בינם לבין עצמם. אני מתה על זה וכעת כשאני לבד אני מסתובבת אליה ואומרת לה שאם יש להם שאלות אני אשמח לענות. היא אומרת לי שהם ממש לא הביטו בי ואין להם שאלות אבל אם כבר אנחנו מדברים אז.....וככה העברנו עוד חצי שעה. כנראה שבאמת סיקרנתי אותם אם הם השקיעו בי חצי שעה בדייט השלישי שלהם. נראה לי שמיציתי להיום, קצת מביך אותי להיות במרכז העניינים ולקבל הרבה חיוכים ופרגונים מכל מי שישבה על הבר מולי, וישבו הרבה זוגות. אז לילה טוב לכולכם ושבוע קסום.

שלי כבר התחיל ממש טוב.

לפני שבועיים. שבת, 6 ביולי 2019, בשעה 17:49

מתכננת לבלות שעה שעתיים היום 

בערב בחיפה. מישהו / מישהי רוצה

להזמין אותי לדרינק?

לפני חודש. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 17:07

בשבת האחרונה ובראשון זימן לי היקום להכיר ילדונת קסומה שגרמה לי להרגיש האישה הכי סקסית בסביבה. קצת מסוכן בימים אלו להשתמש במילה ילדונת אבל ממרום גילי, צעירה נמרצת בת 23 יכולה בקלות להיות הבת שלי.

את מור פגשתי כשרציתי לברר פרטים על קורס מאפרות באיל מקיאז בעזריאלי. מור גרמה לי  להרגיש בבית והשיחה קלחה בהנאה מרובה. לפני שנפרדנו, היא שדרגה את הפנים שלי בטאץ  מעלף. ממש נדלקתי על עצמי. בראשון היו לי שוב סידורים ומשימות באיזור והרגשתי צורך להגיע אליה שוב ולהראות לה את הלוק החדש. גם בערב זה זכיתי לטיפול פנים. תוך שתיים שלוש דקות, הרגשתי משודרגת ברמות שיהיה לי קשה להגיע בעצמי. כבר היה סוף היום ושאלתי את מור אם תרצה שאחכה לה ונשב לשתות משהו. לפני שהספקתי להציע מקום מור קבעה שנשב אצלה. תרגיעו חרמנים קטנים, אני אישה נשואה, לא עושה דבר בלי רונית. ישבנו במרפסת בקומה 14, אויר מדהים עוטף אותנו ומור ממשיכה להתעניין  חיים של דנה ואני באקס שלה. כמה דקות מאוחר יותר מצטרפת אלינו חברה טובה שגרה כמה קוצות מתחת. אני מרגישה קצת כמו הברבזון המכוער ליד שתי הפרגיות המהממות שאיתי אבל נהינית מכל רגע . אז מור ודנית, רציתי להודות לכן על ערב קסום, מקווה שיהיו עוד כאלה.

ולכול הנשים והקרוסיות, בכל מה שקשור לאיפור, מור היא הכתובת. תגידו לה שדנה שלחה אתכן.

את החיבוק הענק אני כבר אתן לה בעצמי.

לפני חודש. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 12:36

מוקדש ל jsycee

אתם יכולים בהחלט להודות ל jaycee שבזכותה.  ובשבילה אני מעלה את הפוסט הזה.

זוכרים שהצהרתי שדנה נכנסת לתרדמה לתקופה בלתי מוגבלת? אז זהו, שכאן המקום להודות שנכשלתי. לא עומדת בזה יותר, ככל שאני מנסה להתרחק מדנה אני מתמלאת באנרגיות מיניות שמחפשות דרך לפרוץ החוצה. אתמול בבוקר, ירדתי לחוף הדי שומם עם בגד הים השלם שלי ועוד אביזרים, אחרי ששזפתי את הישבן החמוד שלי (רוצה שיזוף אחיד לכול הגוף), המשכתי בטיול על החוף. חלפתי על פני זוג שהגבר עם חוטיני. זה היה חוטיני שמיועד לגברים, אחרת אין לי דרך להסביר איך הוא הצליח להסתיר חבילה שלא היתה מביישת סוס הרבעה.  בחזרה, זוגתו יצאה להליכה ואני עצרי לידו והחמאתי לו. מפה לשם התפתחה שיחה והתיישבתי לידו. הייתי ממש קרובה לבקש ממנו בצורה הכי ישירה אם אפשר להרגיש את המרקם של התחתון ושל מה שמתחתיו. יש לי אישור עקרוני מרונית לממש את הפנטזיה האוראלית שלי אבל חשבתי שלפני כן נתאם גבולות. לא רוצה לפגוע באמון שלה בי. אז חזרתי הביתה מתוסכלת וחרמנית.

היום בבוקר שוב באותו החוף, הפעם עם רונית. היעד, סקס פרוע בין הסלעים שבקושי מסתירים אותנו מהעוברים והשבים ואנחנו במרחק נגיעה מהם. רונית התחסדה ואמרה שהיא לא רוצה שיראו אותנו אז נצמדנו לאחד הסלעים שהסתיר באופן חלקי. לפי כמות הגמירות וההשפרצות של רונית, אפשר היה לחשוב שהמציצנים רק מדליקים אותה יותר. גם אני קיבלתי את חלקי כשרונית שאבה אותי אל פיה ואחרי שפרקתי מטען לא מבוטל היא נשקה אותי בחושניות והעבירה את כל הזרע לבלוטות הטעם שלי. המחשבה שיום אחד אני אהיה זו שאשאב והזרע בפי יהיה של אחר ולא שלי , מטריפה אותי. 

טוב חייבת לסיים, יש לי משהו דחוף לעשות.

שבת רטובה לכם

שלי כבר...

לפני חודש. שני, 27 במאי 2019, בשעה 02:09

מיום ליום קשה לי יותר לשוטט כאן. משהוא כבה בי, נכנסת בחוסר חשק, חסרת סבלנות לפוסטים עמוקים. אני יודעת שאני עושה עוול לחברים ולחברות שלי כשאני לא משקיעה את תשומת הלב הנדרשת לקרוא את  מה שכתבו בדם ליבם. אני רואה בעיניים עצומות לרווחה כיצד אני שוקעת לדכדוך שמשפיע על כל בני המשפחה, מחכה למצוא כבר את הנקודה הנמוכה ביותר שממנה אתחיל לטפס חזרה. לפני פחות מחודש קניתי את בגד הים הראשון שלי, שלם, שחור ולבן, קאפים גדולים לעומת הסיליקונים שיש לי. בדיוק לפני שבוע חידשתי אותו בהליכה על קו המים מחוף הצוק להרצליה ובחזרה. לפני היציאה לרכב התיישבתי לשתות קפה עם כל הגיל השלישי שישבו לקשקש. בשישי האחרון רציתי שוב אבל יצא משהוא דומה ואפילו טוב יותר. בדרך הביתה עוצרת לתדלק באם הדרך. ביציאה מהתחנה אני מבחינה בצעירונת יושבת ברכב ומעשנת עם דלת פתוחה ורגלים בחוץ כי אסור באוטו. אני מחמיאה לה על הפוזה וזוכה בחיוך מהמם ופרגון על הפאה. מפה לשם מתפתחת שיחה ואני ממליצה לה על פינה שקטה בחוף עבורה ועבור בן הזוג שלה. לפני שאנו נפרדות היא מתוודה בפני שהיא לא מדברת עם אביה כבר כמה שנים למרות שהם גרים יחד באותו בית. היא היתה נותנת הכל תמורת קצת יחס חם מאביה ובכלל לא היה מזיז לה מה הוא לובש.

ואני למדתי שהכל תלוי בנקודת המבט.

לפני חודשיים. שישי, 17 במאי 2019, בשעה 08:45

מדי פעם יש לנו במשרד מרצה אורח בנושא כללי. בפעמים האחרונות המרצים היו קרובי משפחה של העובדים (בן זוג ואמא). הביג בוסית מעודדת אותנו להזמין את הקרובים שלנו ואחרי ההרצאה ביום השואה פנטזתי על האופציה שאני אזמין את אחותי התאומה והאהובה, דנה לשיחת חשיפה בפני מאה וחמישים קולגות. זה כמובן יתחיל בחשיפה אישית מול הביג בוסית שזה כשלעצמו סיכון לא קטן. אני חושבת שהיא אישה מדהימה, חכמה, פתוחה ומאוד קולית. אבל עדיין יש את הסיכוי שנחשפתי בפניה והיא לא תרים את הכפפה. בבוקר האירוע אני מגיעה מתוקתקת עם גלימה שמכסה את כולי. חמשת המלאכיות שלי ישבו קרוב ל"במה" ואני אכנס לאולם יחד איתם אחרי שהבוסית תסיים את דברי הפתיחה העמומים. חיבוק קבוצתי עם המלאכיות ומתחילים, הגלימה יורדת. זהו. אין דרך חזרה, המסך הורם, כולם רואים את דנה. עד כאן הכל מאוד ברור לי, מכאן ואילך הדברים זורמים בצורה מאוד דינאמית. לא יודעת כמה צחוקים יהיו, כמה שבחים אקבל, כמה שאלות רציניות, כמה נעלבים יהיו כשיגלו שהם לא היו שותפי סוד. יש לי כל כך הרבה דברים לומר ולהסביר ולמה בכלל ולמה עכשיו ורונית והבנות ואיך ממשיכים מכאן ואיך אני מתכוונת להגיע לישיבות עם הלקוחות. אני חושבת על זה עכשיו ומרגישה מסוחררת. ואז, בעוד כמה דקות תשתחל חזרה למוחי ההבנה שזה לא יקרה כל עוד רונית בחיים (לא מבינה למה אי אפשר להסתדר בלי להרוג מישהו).

בינתיים אני אמשיך לערוך את ההרצאה שלי. אולי ביום מן הימים....

סופ"ש קסום

דנה

לפני חודשיים. שבת, 11 במאי 2019, בשעה 23:27

את השבוע שעבר פתחתי בשלושה ימים באילת. הייתי צמודה לחברה טובה שגם נסעה איתי את הדרך הלוך וחזור. רוב הזמן היה פשוט מושלם (כולל בנסיעה). בדרך חזרה החברה אומרת לי שהיתה שמחה לעוד כמה ימים כאלה, אני ויתרתי על התוספת הזו . אמרתי לה שאני מתגעגעת לחיבוק של רונית, או יותר מדוייק לרגעים שבהם אני מציקה לה כשהיא צמודה לכיור ואני אליה. מתגעגעת לחיבוק של הנסיכה הקטנה שלי שבאותו בוקר שואלת אותי מה קניתי לה מתנה תוך הבטחה לאהוב לנצח כל מה שאבחר להביא לה. אני דומעת ונחנקת, רוצה כבר להגיע הביתה. כל הדרך למרכז היתה קסומה, המוזיקה, החברה שלא צריכה לדבר אלא פשוט להיות שם לידי, הנוף שמרחיב את הלב. המשך הדרך כבר החזירה אותי לשיגרה. ערב יום הזיכרון ואני כבר מבינה שאת הצפירה אני אעביר בדרך ולא עם הנסיכות שלי בבית. אני כבר באוירת יום הזיכרון, נכנסת הביתה והגדולה מזהירה אותי ב "צפה פגיעה מאמא", רק זה היה חסר לי עכשיו. אני מיד מבינה שאין מה לבנות על זמן איכות עם רונית למחרת (שתינו לא עבדנו). לאחר חקירה קצרה התברר לי שלא התקשרתי מספיק פעמים הביתה לברר כיצד הן מסתדרות בלעדי, שאני חיה כמו רווקה. אין לי שום סיכוי לנצח בויכוח הזה ולכן ויתרתי מראש ושמרתי מרחק. עברו מאז ארבעה ימים, טעמה של אילת נמוג כלא היה ואני נשארת מתוסכלת לא פחות מרונית. נמאס לי להתנצל על שטויות אבל כמה זמן אצטרך לשחק בברוגז הדפוק הזה?

לפני חודשיים. שלישי, 7 במאי 2019, בשעה 11:21

אוטוטו מסתיים הנופש הקצר באילת. בראשון קצת התאכזבתי כשדייט שתכננתי ופנטזתי עליו רבות לא יצא אל הפועל. זו היתה אמורה להיות פגישה עם זוג שהכרתי ברומניה והיה קליק ממבט ראשון. הייתי בטוחה שכאשר אגיע לאילת הם ירצו לראות את דנה. (ברומניה דנה לא נחשפה יותר מדי). יחד איתי בנופש היו שתיים מהמלאכיות ששומרות עלי מאחרים ובעיקר מעצמי. הן הציעו לקחת אותי לבילוי באחד הפאבים מחוץ לאילת כדי לתת קצת חמצן לדנה. אני כמעט בכיתי מהתרגשות, אשרי שזכיתי לחברות שכאלה. בסופו של דבר ויתרתי על הבילוי הזה, מספיק לי להיות בחברתן כדי להרגיש נאהבת. הצלחתי להתגבר על הצורך להתלבש כאן אבל לא ויתרתי על הביקיני הקטן מתחת לשורטס כשירדנו לים.

אז לפני שנרכין ראש הערב, רוצה לאחל לכולנו חג עצמאות שמח

להתראות בקרוב

דנה

לפני חודשיים. שישי, 3 במאי 2019, בשעה 13:33

את השבוע הבא אני פותחת באילת. שלושה ימים של שקט. מתכוונת להקדיש את הערב השני לדייט עם זוג אילתי שפגשנו בחו"ל. רק בשביל זה אני אורזת גם את דנה במזוודה. מאוד מקווה שזה אכן יקרה אבל במידה ולא אני אשמח לקבל המלצות לבילוי של דנה באילת ביום שני. אני בטוחה שאתבאס להשאיר אותה במזוודה.

סופ"ש קסום יקירי