סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא שותקת

If you dont go on the edge, you take too much space
לפני יומיים. 7 ביולי 2020, 18:56

המרתי את פיה של רונית והיום שיתפתי

חברה נוספת בחיים הכפולים שלי.

אני יודעת שאין סיכוי שתאמינו אבל באמת

נאבקתי בעצמי כדי לא לשתף אבל היה לי 

כל כך טוב ורגוע ובטוח בחברתה שלא 

עמדתי בזה. היא מנהלת חדשה יחסית (לא שלי)

והיא בקשה שאגיע לעזור בחניכה של עובדת

חדשה. אני מהופנטת ממנה לא מהיום, אני

ממש צריכה להתרכז כדי להתרכז בעבודה.

היא חכמה, חריפה, שולטת בחומר ושולטת 

בצוות שלה. את העובדה שהיא מ ה מ מ ת השארתי

לסוף (אני לא כזו רדודה). הבחירה בה לתפקיד היתה 

באמת מוצלחת. ההתרגשות שלי מתחילה יומיים לפני

שאני מגיעה ליום עבודה אצלה. היו לנו פלירטוטים 

קטנים בפעמים הקודמות והיום אפילו דברנו

על גבולות הפלירטוט שלנו. אתם בטח כבר מבינים

שתפוקה גבוה בהדרכה לא היתה, אבל היתה 

לנו שיחה פתוחה ואישית ולאט לאט המחסומים ירדו.

כשדברנו על איפור ומאפרות לכלה נשברתי והראתי לה

תמונה של אודטה. היו לה הערות על המראה שלה 

אז החזרתי לה את הנייד שלי כדי שתביט שוב מקרוב

יותר ואז נשמטה לה הלסת. וכמובן שהתחילו השאלות 

בצרורות ומשם הכל הסטוריה.

אני כותבת את הפוסט הזה כשאני משכשכת רגלי במימי

נחל ראש פינה. רציתי מקום שקט לעצמי להרגע ולכתוב

לפני שאני חוזרת לשגרה בבית. יש לי עוד נסיעה לא 

קצרה אז אפרד מכם עכשיו בתקווה שרונית לא תקרא

את הפוסט הזה בקרוב.

להשתמע

דנה 🌹

לפני 5 ימים. 4 ביולי 2020, 18:16

לא יודעת איך בדיוק לתאר את התחושה הזו.

יש לי כל מה שאדם צריך כדי לחיות, בת זוג

אוהבת, ילדים מושלמים (בעיקר כשהם ישנים),

קורת גג ועבודה שלא נגמרת. אבל כל זה מאפשר

רק לחיות, מה עם הנשמה? רוח האדם? מתי ארגיש

שלמה עם עצמי? אני כל הזמן מפנטזת כיצד אני

עוזרת לקרוסיות מתחילות בצעדיהן הראשונים.

עוזרת להן להתמודד עם חששות של מה יגידו 

מסביב, איך נכנסים לחנות בגדים ומודדים ככל

אישה ויוצאים בחיים ואפילו עם חיזוקים, איך 

משתפים את בת הזוג ומפרקים חרדות קיומיות.

אבל הבועה הזו מתפוצצת לי בפנים כשאני לא 

מצליחה לעשות זאת בביתי שלי. זה לא כישלון 

מוחלט מבחינתי כי אני שלמה עם כל מה שרשמתי

ואף מבצע זאת הלכה למעשה אבל לא הצלחתי

להביא את רונית לעמוד לצידי באש ובמים. יש 

לי אישור מבחינתה לשחק רק ברדודים, לצאת עם

חברות, להשתתף במסיבות אבל רק במקומות שבהם

החברים והמכרים שלנו לא מסתובבים (כאילו שיש 

לה מושג היכן המכרים שלנו מבלים).

לפני חודש בערך התחלנו טיפול, אני אומרת התחלנו

למרות שהטיפול  הוא של רונית בלבד. דחפתי לזה 

כדי שהיא תתמודד עם שאלות של הערכה עצמית 

והתחשבות יתר בדעות של אחרים או בדעות שהיא

חושבת שיש לאחרים. הקונפליקט של היציאה מהארון

של דנה  היה רק הטריגר להתחלת הטיפול הזה.

אתמול, לאחר שרונית קיימה כבר מספר פגישות עם 

המטפלת , הצטרפתי גם אני למפגש. רציתי שהיא תכיר 

את דנה ממקור ראשון ולא רק מסיפורים של רונית.

בלילה שלפני ישנתי רק שעתיים, בשש בבוקר כבר 

היית על הרגליים כדי להספיק להתאפר ולעשות

מניקור ולק בורדו כמו שאני אוהבת. אתהפנים שלי 

אני מפקידה רק בידיים של המאפרת המחוננת שלי

(המלצות ישלחו לפי דרישה) ולכן עברתי אתמול 

300 ק"מ כדי להיות סנדרלה לשלוש שעות.

היום הזה טלטל אותי בטרוף. רונית לא רואה את זה,

היא עסוקה בצרות שלה מעצם קיומה של דנה.

ואני כמו בהתקף מניה דפרסיה מוקטן, כל השבוע 

ההתרגשות גוברת, אני במתח תמידי האם יש סיכוי 

שהאיפור המושלם שלי לא יצא לפועל, האם אפספס 

דברים תוך כדי התארגנות, איך תהיה הדינמיקה בשיחה,

האם אזכור את כל מה שרציתי לומר ולא כתבתי לעצמי.

ואז הדפיקה בדלת ואנחנו נכנסות, אני יכולה לסכם את

התחושה שלי מהמפגש במשפט אחד. אם היה לי 

תקציב פנוי, הייתי מתמכרת לטיפול ולמטפלת. 

תפקידה הוא לא להיות שופטת בינינו אלא רק לכוון

את בחינת השאלות שאנו רוצות לשאול את עצמינו.

וכמו בכל תהליך כזה, הוא ארוך מיגע ויקר. התובנה

שלי מהיום הזה מהרגע שנכנסנו לחדר ועד לרגע שבו 

העלמתי כל זכר לדנה (כמעט כל זכר, שאריות השחור

בעיניים והמסקרה עדיין נראים לחדי אבחנה)  היא

שרונית נותנת לסטראוטיפים לשלוט בחייה ותמשיך

בזה גם בעתיד. וזה לא ישתנה גםכשנצפה בסרטים

שבהם הגיבורים מנפצים סטראוטיפים והיא בוכה

מהתרגשות כשהיא מזדהה עם הגיבורים. כשזה מגיע 

אליה הביתה הפחדים משתלטים וכל רצון לזקוף ראש

מתפוגג, העיקר להיות אחת מההמון, לא להתבלט.

ואני, אני בוכה, גם כשאין על מה. אני עדיין מוצפת,

נחנקת מבפנים, מתפרקת אבל לא לרסיסים ואז 

מבחוץ לא רואים דבר. לכי תסבירי עכשיו שאת

רגישה. רגישה בתחת שלי. אולי אחרי לכתי מישהו

יגיד "ואוו, אם רק היינו יודעים... לא היה לנו מושג..."

וכל החארטה הזה שאומרים אחרי שמאוחר מדי.

 

 

הבלוג הזה הוא יומן חיי, לא משאבת לייקים. ביום

שאחרי, אני רוצה שהבנות שלי יקראו ויבינו מי היה

אבא שלהן ואיזה חלק ממנו הן פספסו.

אני ממש מקווה שאוכל לתת להן תשובות בעצמי

ושהן לא יצטרכו לשאול אחרים.

 

מאחלת לכולנו שבוע קסום 💞

הולכת לרחם על עצמי קצת 😥

דנה 🌹

 

לפני שבוע. 29 ביוני 2020, 20:34

בשעה טובה ומוצלחת ליין המסיבות של דורה ואור

חידש את פעילותו. אין מצב שאני לא מגיעה 

ומביעה סולידריות עם שני אנשים נפלאים כאלה.

לא ציפיתי שהפעם יהיה עמוס או מלא באקשן

כמו במסיבות הקודמות אבל זה לא הפריע לי.

אז לאחר מינגלינג עם חברה התיישבתי בחלל

הגדול וצפיתי בזוגות הפעילים על הרחבה.

אני יכולה להגיד בעדינות שהמראות היו מאוד

מאכזבים. המסכנים שהיו כפותים על הריצפה 

חטפו מכל הבא ליד והרגשתי חוסר כבוד משווע

כשאותן שולטות צעירות מצליפות בהם וצוחקות 

בזלזול מופגן. לא רחוק ממני, צמוד לקיר, הבטתי 

באישה, אמיתית, ואני לא רוצה להתחיל עכשיו הסבר

כיצד אני מגדירה אישה אמיתית. בקיצור, היא 

טיפלה בשקט ובאיפוק בנשלט שכנראה לא 

ממש שיתף פעולה או לא כיבד את רצונה במידה

הרצויה ולאחר מספר פעמים שמבטינו מצטלבים

וחיוכים ביישניים נמתחים, היא מחליטה לשחרר

אותו ופונה אלי. מיותר לציין שהדופק שלי עולה 

ל 200. ראיתי אותה כשהיא הגיעה עם בן זוגה,

היא מיד תפסה את תשומת ליבי. יש לי מין חולשה

ופיק ברכיים כשאני מרגישה צורך לצור קשר עם

נשים שהרושם הראשוני הוא שהן אסרטיביות והרבה

מעבר לרמה שלי. אחרי הקשר הראשוני התחושה 

הזו נעלמת ואני מגלה אדם רגיש ופתוח ואוהב 

שרחוק שנות אור מהרושם שיצרתי בדמיוני (אולי 

זה מה שקיוויתי בפנטזיה?). אז בחזרה לעניננו, היא

מציגה את עצמה ואחרי סמולטוק קצר היא שואלת 

אותי אם אני רוצה לשחק איתה. כל כך פחדתי מהשאלה

הזו. לא רציתי להחליט. רונית לא מרשה לי לשחק עם

אחרים, גם לא בנוכחותה, אבל היה בה משהו שהרגיש

לי אחר, תקראו לזה אנטואיציה נשית, רציתי להכיר אותה

מקרוב יותר, להכיר אותה באמת. היה לי ברור שאני 

אשלם על זה ביוקר וכשהיא אמרה לי שהיא אוהבת

את זה חזק, מאוד חזק, אני התנצלתי שהנסיון המועט

שלי לא מאפשר לי להבטיח לה שאעמוד בדרישות אבל

הבטחתי לעשות כמיטב יכולתי כדי שהיא תוכל 

להתפרק כרצונה. היא לוקחת אותי בידה ומובילה אותי

למרפסת, יש לנו הזדמנות לדבר ולבדוק אחת את השניה.

הייתי ממש מוקסמת, כמעט מהופנטת (או שזה מהוודקה

רדבול) כשהיא החליטה שאני שווה את המאמץ והנסיון.

היא מובילה אותי למתחם המשחקים, בן זוגה דואג 

להביא את תיק הצעצועים ושומר על מרחק צפיה.

הספה הרחבה תהייה לי למשענת כשהמעלפת תצייר על

גופי בציפורניה ותצרוב כל חלקה טובה בשוטי זנבות

ועוד אביזרים שלא זיהיתי. הייתי בעולם אחר, אף פעם

לא הרגשתי כך קודם. לא התגרתי מינית מהסשן, לא

כשהיא חפנה לי את הביצים והזין ולא  כשהיא חיבקה 

ונתנה לי רגע לנוח ולהסדיר נשימה אבל היה שם קסם 

אחר. ממש רציתי לאפשר לה את העונג שהיתה כל כך

זקוקה לו ולאחר כל הצלפה וכל נשיכה או שריטה 

שכנעתי את עצמי שאני יכולה עוד קצת. אני לא זוכרת

מתי בכיתי בסשן או בסקס ונילי אבל הפעם התפרקתי

בזרועותיה וזה היה כל כך משחרר.

קריסטי אלי אמרה פעם באחד הסרטים שלה -     

                      !!! it wasn't sex, it was good

בדיוק כך הרגשתי.

חזרתי הביתה בהיי מטורף. למחרת היתה נסיעה ארוכה 

לעבודה ואני שרה את השירים שאני כל כך אוהבת 

ופשוט בוכה ונחנקת כל הזמן. הירידה לקרקע היתה 

בערב כששיתפתי את רונית בכל מה שעברתי. מיותר

לציין שהיא לא אהבה את היוזמה החופשית שלקחתי

לעצמי אבל זה כבר סיפור לפוסט נפרד.

במקרה או שלא, לאישה המופלאה הזו קוראים דנה.

אין, הקשר הזה כתוב מלמעלה. הלואי שנמצא את הדרך,

רונית ואני, להכיר טוב יותר את הזוג המקסים הזה.

תחזיקו לנו אצבעות.

דנה 🌹

 

לפני שבועיים. 23 ביוני 2020, 12:34

בשבועות האחרונים אני מרגישה כמו

ברכבת הרים. מצבי רוח משתנים בשניות

מתחים וכעסים מתפרצים בלי שליטה.

לפעמים אני מצליחה להבין ולפעמים 

ממש לא. למה כל הדרמה? למה זה טוב?

הרי בעוד שלושה ימים נחזור לדבר, לא חבל

על הימים האלה עד אז?

רוצה לשים את הראש ולהתפרק, להוציא הכל

אבל בלי להעמיס שוב.

עדיין מחפשת את הדרך... מסובך לי.

לפני 3 שבועות. 14 ביוני 2020, 23:33

זהו נגמרה הבאסה, כאילו לא היתה 

קיימת מעולם. ממש כמו הילדים 

בנרניה שנכנסים לארון ויוצאים לעולם

מופלא, כך אני מרגישה כשעברתי דרך

הוילון השחור בכניסה ללימה לימה.

כמו טובע שנתחבר מחדש לחמצן.

והחברים, החברים המהממים והמהממות

שלא פגשתי כבר חודשים. לקבל מהם חיבוק

אוהב ואמיתי. ממש בכיתי בפנים. אני 

עכשיו אחרי שני גין וטוניק וכבר מסוחררת.

כן, אני חננה שעד לפני שנתיים השתכרתי

מקולה (יחד עם רונית). התמימות המקסימה

היורופאלש פשוט כובשת אותי, אמרתי כבר

שאני מאוהבת?

גם עכשיו כשהכל עדיין מסתובב לי ואני

לומדת להנות מאיבוד שליטה אני יכולה

להכריז שבעוד חצי שנה אני עומדת על הבמה

במופע משלי. רונית תמיד פחדה מהבורג 

שיסתובב לי בגיל 50. רוניתי , אהובתי את יכולה 

להפסיק לחשוש, מצאתי את הבורג. החל

המרגיע מבחינתך זה שזו תהיה הופעה סגורה 

לחברות של דנה בלבד.

אז נותרו לכם רק עוד שישה חודשים להכיר 

את דנה באמת....

אוהבת ❤

לפני 3 שבועות. 14 ביוני 2020, 18:42

דווקא היו לי תחושות טובות לשבוע הזה.

תכננתי לקדם בעוד צעד את הארוע 

שאני מפיקה לעצמי והייתי בהיי כל הסופ"ש.

התכוננתי להיום בערב, גוף חלק, ביגוד ואביזרים

וחברה שרציתי שתתלווה אלי.

החברה כבר רמזה לי שלא תוכל להגיע ואני 

כנראה עייפה מנטלית מסופ"ש מאומץ מאוד.

כמה שחיבוק טוב היה מרים אותי עכשיו אבל

לא יכולה לצפות שכולם יעברו לדום לפי הצרכים

שלי אז כנראה שאחבק את עצמי הערב.

לפני חודש. 7 ביוני 2020, 0:58

אשת לפידות יקירה

הבטחתי לך שתמיד אפנה אליך בתואר "גבירתי"

אבל החלטתי שהפעם לכבוד יום הולדתך,

אקח סיכון ואקרא לך יקירה. בתחילת דרכי כאן

חשבתי שמצאתי אוצר ושרק אני זיהיתי את

מה שסוער בך אבל במשך הזמן גיליתי שהאור

שאת מפיצה מגיע לכל פינה כאן וגם בגלקסיות

שמחוץ לממלכה הזו. יש לך עדת מעריצים

מרשימה לא בגלל שכתוב לך שולטת אלא

בשל האנושיות שבך. גם כשאת שולטת, הנשלט

הוא אדם בעיניך, את לא רואה עצמך מורמת מעם

וגם על הברכיים, תמיד אפשר לדבר איתך בגובה

העיניים.

את היית הראשונה שלי. הראשונה כאן שראתה את 

דנה באור יום, הראשונה שנתנה לי הזדמנות ואת

זה אני לא שוכחת.

כל כך אוהבת לראות אותך צועדת בדרכך גם 

כשקשה לך ולא סוטה לקיצורי דרך מפתים.

תמשיכי כך ואנשים ילכו אחריך גם בלי שתגידי "אחרי".

שלך🌹, מאחוריך ❤ ולצידך

דנה 💋

אאהה, כמעט שכחתי , יום הולדת שמח, מקווה 

שתנצלי היטב את היום הזה עד תום.

לפני חודש. 6 ביוני 2020, 20:48

כבר יותר משבוע ש funshine המתוקה מבקשת

ממני למצוא עבורה פוסט שכתבתי על המפגש 

הראשון והיחיד שלנו בינתיים.

אז אתמול היום התפנתי מכל עיסוקי והתחלתי

לעבור בשיטתיות על כל הבלוג שלי במבצע חיפוש

נרחב. זה היה ממש מסע בזמן לקרוא אותי לפני ארבע 

שנים, להבחין שכמעת בכל פוסט רונית לוקחת

חלק במחשבות שלי. את funshine הכרתי בשפגאט

כשהיא עדיין לא הייתה funshine. למחרת כתבתי את

הפוסט הזה.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=836188&blog_id=52987

ואז לאחר מספר חודשים כשהילדה המקסימה הזו

מצטרפת לקהילה, אני מקבלת ממנה ד"ש חם.

מקווה שבקרוב נממש דייט שני והפעם עם כוונה.

שבוע קסום

דנה 🌹

לפני חודש. 5 ביוני 2020, 1:11

קיבלתי היום מקלחת צוננת מאיה 74 כתגובה

לפוסט שלי

  https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=52987&postid=1013461

 

ואני, אני דווקא שמחתי לקרוא אותה כי אני חושבת שיהיו

הרבה שיבטאו את אותה הדעה ולדעתי למרות

האכפתיות הם מפספסים את הפואנטה. אז במקום

להגיב לתגובה שלה החלטתי לפרסם כפוסט

נפרד כי אני חושבת שזה יכול לעניין גם אחרים.

מי שמכירה כאן את רונית ואותי בלבן של העיניים

יודעת שאני מעריצה את האדמה שעליה רונית

דורכת. היא השמש שלי והחמצן שאני נושמת.

אבל יחד עם זאת אחרי 28 שנות זוגיות אני חושבת

שהרווחתי ביושר את הזכות לקטר. ואני לא מתכוונת

ליחס לדנה אלא לתפקוד השוטף שלה ושלי בבית,

בכביש, ביחס לקטנות שלנו, לקשרים עם קולגות

וחברות, בקיצור בכל תחום יש לי הערות ותובנות.

והן צפות כל פעם מחדש כי במקום שרונית תבדוק

ותתמודד עם ההערות שלי היא מיד מתגוננת ומבטלת

את מה שאמרתי. אם הייתי חושבת שזה חסר סיכוי

ורונית לא מסוגלת להתמודד עם מה שיש לי להגיד,

הייתי בולעת הכל וסותמת, אבל אני יודעת שבשניה

שהיא תסכים לוותר על הצגת "הכל ורוד" בחיים שלה

(בעיקר כלפי חוץ) היא תצליח לנתח את מה שאני אומרת

ולהתייחס ברצינות לדברים. אני לא מבקשת שתקבל כל

הערה שלי, רק שתבדוק את הטענה ואם יש בה משהו

אז גם תשנה את הפעולה שלה בהתאם.

כבר כתבתי אין ספור פעמים שלא יכולתי לבקש

בת זוג טובה יותר אוהבת יותר דואגת ומפרגנת מרונית.

אף חברה שלנו לא היתה מאפשרת לבעלה ללכת

כל כך רחוק (גם אלו שתומכות בי במהלך הדרך).

אבל החיים הם זרימה אחת גדולה. נקודת הבסיס

שהיינו בה לפני 30 שנים והאופק שנראה משם שונים

לגמרי מהנקודה שבה אנו נמצאות היום ובהתאם לכך

גם האופק שכל אחת מאיתנו מכאן.

אני רואה את הקושי שלה בלקבל את דנה וזה כואב לי

כפליים. פעם אחת אני כואבת את מר גורלה על כך

שהיא קנתה גבר שובניסט, שחצן וסוציומט (בקיצור,

חרא של גבר) שפתאום באמצע החיים החליט 

להתפצל לשניים ובנוסף לחרא יש מדי פעם גם

דמות נעימה יותר, רכה, מפרגנת.

הכאב השני והכואב יותר הוא שאם רונית היתה מזיזה

מעט את נקודת המבט שלה, כל הכאב הזה לא 

היה קיים בכלל. ולא בקשתי נאמנות עוורת, רק

לבדוק, לקרוא , לבחון מה משמעות המושג קרוסדרסר.

עצם  החקירה לא מהווה הסכמה וקבלה של דנה, אבל

רונית לא היתה מוכנה אפילו לזה.

אז סיכמנו את הזכות לקטר והאם אני רואה אותה.

 

הלאה, בואי נבחן כעת מה השינוי שאני מבקשת

מרונית לבצע.

בעבודה שלי אני יושבת עם מנהלים בכירים ומייעצת

בתחום מומחיותי, לכל הישיבות האלה בפורומים

די גדולים ומכובדים אני מגיעה עם טישרט של פוקס

ג'ינס וניובלאנס. גם כי את הכי טובה כשנח לך אבל 

בעיקר כדי לא לתת לתדמית להאפיל על הדמות.

הביגוד שלי לא ישנה את התשובות שאתן לסוגיות 

שעולות. בעולם אחר הייתי יכולה אולי לגבות יותר

עבור יעוץ בחליפה על פני יעוץ בטישרט אבל זה

רק בגלל שרוב בני האדם די מטומטמים ורודפי 

סררה ואוהבי לייקים ומלקקי תחת.

וכשאני מביטה בראי, הידע שלי לא משתנה כשאני

בשמלה על עקבים ולק. הדמות שלי, הפנימיות שלי

השתנתה לטובה בזכות דנה, אני קצת יותר רגועה

או קצת פחות עצבנית (בכל זאת, חצי מרוקאית).

וכמו שאני לא מעירה לאנשים מדוע הם שותים או

מעשנים או מזריקים בוטוקס (כי זה עושה להם טוב

ואף אחד לא מגחך עליהם גם כשלא מסכימים איתם),

כך אני מצפה שאף אחד לא יעיר מעבר לסביר

כשיראה את דנה לראשונה. ברור לי שזה לא המצב,

בקרב עמי אני יושבת וכל אחד יודע טוב ממני מה

טוב לי, לאישתי ולילדי והם גם חייבים להציל אותי

מעצמי. אבל זו אני וזו הדרך שאני רוצה לצעוד בה.

למה אני צריכה להסתתר? במי פגעתי? במה אני

גרועה יותר מכל אלו שמשפילים נשים, שמשתכרים 

בפאב ועולים על ההגה ובדרך גודעים חיים של 

משפחות שלמות. למה עליהם לא מצביעים? למה

ההורים של אותם צעירים לא מתביישים לצאת לרחוב

כשזו ההתנהגות של ילדם? ויש עוד עשרות דוגמאות.

 

ועכשיו לנקודה השלישית והאחרונה (מקווה שאתם

מחזיקים מעמד). אני לא יכולה מוסרית לבקש מרונית

לבצע משהו שאני לא מוכנה לבצע גם.

באחד המשברים האחרונים שלנו אני הצעתי מיוזמתי

להזדכות על דנה ולהחזיר אותה לארון. הבהרתי היטב

לרונית שאם אני צריכה לבחור בינה לבין דנה אני 

בוחרת ברונית בלי להניד עפעף. יחד עם זאת היה 

חשוב לי שהיא תבין שהיא מקבלת גבר שיתמלא

בתסכול ותחושות של החמצה שילכו ויתעצמו עם

השנים ובסופו של דבר יהיה פיצוץ. אז היא בסה"כ

מנצחת בקרב ומפסידה במלחמה. כתבתי כאן על

כך ואפילו נפרדתי מכולכם. החזקתי מעמד חודשיים.

גם רונית לא ליקקה דבש בתקופה הזו.

בקיצור, רונית מבקשת לשמור על סטאטוס קוו לא הגיוני

שבו אני מבלה כדנה כמו גנבת ומצורעת, בלי תכנית

מגירה ליום שבו אתגלה על ידי מי ממכרינו.

ואני , אני חולמת בענק:

*  בעוד חצי שנה אני מעלה מופע לפסינג של מיטב

    השירים שנוגעים בי. זו תהיה הפקה ברמה של חתונה.

    (בכל זאת חוגגים 50 רק פעם אחת בחיים). לצערי

    ולצערכם מוזמנים רק מי שמכיר את דנה באופן אישי.

    רונית לא מאשרת לי חשיפה רחבה יותר.

*  אני מתכננת לצלם סרט דוקו על חיי כדנה וכגבר.

   חברה מפיקה שדיברתי איתה על הנושא אמרה

   לי את המשפט הבא " את חולמת על יס דוקו ואני

   רואה פסטיבל ברלין " . בינתיים מתאמנת בסגנון 

   "מחוברים"

*  חברתי הקרובה אומרת לי כל הזמן שאני צריכה 

   לפרסם את הבלוג שלי כספר. לא פסלתי את הרעיון

   אבל לא ממש פנויה לבדוק אותו.

*  בניתי הרצאה שלמה שבה אני מציגה את דנה לראשונה

   באור יום מול 150 קולגות. הדבר היחיד שחסר

   כאן זה תאריך לאחר שרונית תסכים לכך. נכון

   לעכשיו התאריך שנקבע הוא 31.12.9999

   וכולכם מוזמנים.

*  ולבקשת הקהל אני בונה בימים אלו הרצאה בנושא

   העצמה נשית למפגש אנטימי בחוג בית. הייתם

   מאמינים? אני? העצמה נשית?

 

אז רק כדי שיהיה ברור, אני לא רוצה לתקן את רונית,

אני אוהבת אותה בגלל מי שהיא ככה עם כול המעלות

והמגרעות ואני יכולה לאמר בביטחה שזה הדדי.

בסה"כ רציתי שרונית תבחן את המצב ולא תטמון את

הראש בחול. אני לא מסוגלת לחשוב שחיינו מתנהלים

על פי אמות המידה שאולי יציג אחד האנשים

המטומטמים ושדעתו תהיה הבסיס לגבולות שלנו.

לא מסוגלת לתת לזנב לכשכש בכלב.

ולסיום (זה פשוט עלה לי עכשיו) שני משפטים שרונית

אמרה לי יותר מפעם אחת:

1. " היה לי יותר קל אם הייתה אומר לי שאתה הומו.

     כי הומו כולם מכירים, זה כבר מיינסטרים, לכול אחד

     יש חבר הומו"

2. "אולי תמתין עוד עשור כשכל הנושא של דראג     

     וקרוסדרסינג יתפוס תאוצה ויהיה מקובל ואז לא

     תהיה לי בעיה שתצא לאור".

מצטערת, אבל אני לא מסוגלת לתת לאחרים להלחם 

מלחמות גם עבורי כשאני יושבת בצד. אז אני מוכנה 

להיות נושאת הדגל ואולי לשלם מחיר מסויים אבל

להיות שלמה עם עצמי.

איה, זוכרת בפורסט גאמפ כשהוא התחיל לרוץ?

הוא לא בקש מאחרים להצטרף, הם פשוט באו,

נמשכו לאנרגיה לא מוסברת.

זו הגדרה של מנהיג ולזה אני שואפת.

מגיע לכם לנוח עכשיו, מזל שכבר שישי.

 

ואיה, אני חייבת לך בירה יין קוקטיל קפה, בקיצור

מה שתבחרי. אם הייתי צריכה לחזור על זה

בפני המטפלת שלנו, זה היה עולה לי עוד 400 שח,

אז תודה שיצאת עלי, זה הדליק אותי בכל כך הרבה

מובנים.

שבת שלום לכל יקירי ומוקירי

אוהבת אתכם 

דנה 🌹

נ.ב 

אני כל הזמן מציחנת בפני רונית שהבלוג הזה 

הוא גם במה עבורה במידה ותרצה להגיב או 

לשתף. אני ממש רוצה לראות פעם פוסטים

שלה. בינתיים זו רק פנטזיה.

לפני חודש. 4 ביוני 2020, 18:12

"אין לך בחירה להיות סטרייט, גיי, קרוס, טרנס

או כל מה שביניהם. אבל הבחירה בידך

להתכחש למי שאתה באמת"