צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא שותקת

If you dont go on the edge, you take too much space
לפני שבוע. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 19:53

לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל.

ממפגש המתלבשות שהיה בחמישי או

מהיום שבו פגשתי את גין.

ממש בא לי לפרגן ליפיפיה המהממת הזו

אז הבחירה היא ממש קלה.

את גין פגשתי באחת המסיבות של דורה,

זו היתה אהבה ממבט ראשון, לפחות מבחינתי.

הגובה שלה, העקבים, המותניים עם הטליה המושלמת,

השיער המהמם (בדיוק כמו שאני רוצה) והחיוך, החיוך

הביישני והמובך. אחרי המבט הראשון יצאנו לדבר

בהמשך הערב ואז גיליתי כמעט העתק שלי אבל צעירה

ומשובחת יותר. גין סיפרה לי על מפגש מתלבשות

שמתקיים אחת למספר חודשים ומיועד למתלבשות בלבד.

מגיעות קרוסיות שרוצות להרגיש נשיות לכמה שעות,

באוירה שקטה רגועה ומפרגנת.  אין סיכוי שאני מפספסת

את המפגש הזה. ההתארגנות היתה כמו מבצע צבאי. כבר

ברביעי ארזתי תיק שיכול לספק אותי במשך שבועיים של

מילואים. באותו הבוקר חופפת את הפאה שלי וההתרגשות

מתחילה לטפס. בחמישי יוצאת מוקדם מהמשרד ונוסעת

לבית של חבר להתארגן (הוא היה מת במקום אם הוא 

היה יודע מי נכנס אל הבית ומי יצאה ממנו). משם לסשן

איפור ומניקור באיל מקיאז בקניון בת ים מהידיים

המחשמלות של מור המהממת. עוד קפיצה להגיד שלום

לדניאל ולהתמוגג מהחיוך שלה ויוצאת לדרך למפגש.

בחיים לא פגשתי כל כך הרבה קרוסיות במפגש אחד.

זה היה כמו להכניס ילד לחנות ממתקים....

הערב זרם בדיוק כמו שפנטזתי, הרבה מינגלינג,

החלפת חוויות ותלונות על בנות הזוג. הרבה רגש

ותמיכה בלי טרנסים משביתי שיח.

בדרך הביתה כשאני מחליפה בגדים בארומה, מורידה

איפור ולק, מישהיא מפרגנת לי ושואלת אם אני ציונה

פטריוט (כמובן שהתמוגגתי מהמחמאה).

נכנסתי למיטה בארבע לפנות בוקר עם חיוך שלא ירד גם

כשקמתי שעתיים וחצי מאוחר יותר.

למסיבה הגיעו 18 קרוסיות והיד עוד נטויה.

מי שלא הגיעה, פספסה ערב של תמיכה הדדית

ואני ממליצה לכל אחת מכן לעשות הכל כדי להשתתף

בערב הבא.

נראה לי שאני מתחילה לקשקש יותר מדי אז לסיום אני

רוצה להודות לגין ולמיכל על ארגון הערב ואם פספסתי

משהי, מבטיחה להודות ולפרגן באופן אישי  פעם הבאה.

 

 

לפני 3 שבועות. רביעי, 30 באוקטובר 2019, בשעה 00:33

עכשיו אחרי שנרגעתי מהמסיבה של דורה, 

אני יכולה לסכם שבינתיים זו היתה הטובה ביותר.

כרגיל מגיעה באיחור לא אופנתי (אבל הפעם

באמת שלא באשמתי) ופוגשת חברות וותיקות

כמו המלכה אור, דורה וסטפאני המהממת.

ובאופן די מפתיע (אני רגילה לאכזבות) אני

מוצאת שם גם את סיגל רז המדליקה וגם את אור 

המקסימה. עם שתיהן היו לי די  הרבה שיחות לפני כן

והניחוש שלי היה שהן לא תגענה למסיבה. איזו הפתעה

טובה זו היתה.

הריקוד, השיחה, המזמוז בסיגריה, היו בדיוק במקום.

עכשיו אחרי שהכרנו, אני מצפה שנתראה יותר.

וזה בדיוק הזמן המתאים לספר לכן מתלבשות יקרות

שב 07.11 יתקיים מפגש נוסף, הפעם רק לקרוסיות.

מתחילים בשעה שבע. פרטים נוספים ניתן לקבל בבלוג

של gin dee המעלפת.

 

אז מי שרוצה שגם הרגליים שלה יופיעו כך בתמונת

המסיבה הבאה עלינו לטובה, מוזמנת להרשם אצל 

גין די. ותגידו שדנה שלחה אתכן.

 

לפני 4 שבועות. ראשון, 20 באוקטובר 2019, בשעה 16:22

ב 07.11 אנו מקיימות מפגש חברי לקרוסיות ובנות זוגן.

המפגש יתקיים בבית בתל אביב בסגנון מאנץ' ללא

אלמנטים של בדסמ או מין.

אפשר להתלבש במקום לאלו שעדיין פוחדות מחשיפה

ולהנות מאוירה מקבלת ומחבקת עם עוד מתלבשות.

עלות לכיסוי ההוצאות בין 100 ל 150 שח.

אני מאוד ממליצה גם לקרוסיות בתחילת דרכן וגם

לוותיקות להגיע וליצור שיח שיעצים את כולנו.

אני ממליצה מאוד. 

אני אגיע בשמחה, מחכה לכן.

ושוב, המפגש פתוח רק לקרוסיות ובני/בנות זוגן.

 

חג שמח

יקרים ויקרות

לפני חודש. שישי, 11 באוקטובר 2019, בשעה 18:03

תמיד הבטתי בקנאה בתמונות שהעלו כאן

חברים שלא צריכים להסתתר ורציתי גם.

יש לי די הרבה תמונות אבל רק את זו יכולה

להעלות בשלב זה.

לפני חודש. שישי, 11 באוקטובר 2019, בשעה 09:08

עוד מעט צריך להגיע אלי טכנאי של הוט.

משתעשעת ברעיון שדנה תפתח לו את הדלת.

יש לי מטלות לשבוע ומתלבטת בין להשתעבד 

לפנטזיות לבין להקל על רונית עד כמה שאני יכולה.

סיכוי גדול שאוותר ואחר כך אשפריץ את עצמי לדעת.

 

עדכון hot מהתנור

עוד לא הספקתי להתלבט, טלפון מהטכנאי, עוד

עשר דקות אצלי. הרגשתי כמו רותם סלע עם טורנדו.

טוב אולי  פעם  באה....בינתיים הזמן לנחם את עצמי.

 

לפני חודש. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 22:56

החודש האחרון ובמיוחד השבועיים האחרונים

היו מאוד אנטנסיביים ושוחקים עבור רונית ועבורי.

רונית עדיין באטרף סביב העזרה בכל מה שקשור

לאבל המשפחתי. אני חזרתי היום לעבודה ומנצלת את

חלקו להרגע ולהשתחרר. 

כמו דוד המלך שהיה אבל ובתענית כשבנו גסס ואחרי

מותו ערך חפלה, כך גם אני החלטתי לנצל את היום הזה

עד תום. אז בצהרים מרימה טלפון למאפרת המושלמת

שלי מאיל מאקיאז (כבר כתבתי עליה בעבר) והיא הזמינה

אותי אליה. כבר עליתי על מדי דנה ושעה וחצי מאוחר יותר

כבר  חיבקתי אותה וגם את אחותה. תרגיעו זה לא מה

שאתם חושבים. זה לא שאני נגד שלישיות (במיוחד שתי

אחיות או אמא ובת חחח)  אבל אם רונית לא במשולש, זה

חסר כל משמעות. מזמן לא היו לי שלוש שעות כל כך

מרגיעות ונינוחות, העברתי שיחת בנות על המיטה כשהיא

עשתה לעצמה לק ג'ל ואני מקנאה בכל  אצבע שלה.

הילדה הזו  (ממש לא ילדה, אבל ביחס אלי...) היא אש

ותמרות עשן, העבירה לי שיעור בטיזינג ועדיין הרגישה

אחראית לשמור שלא יקרה כלום כי אני נשואה. פשוט

מלאך, כבר אמרתי?

בשעה האחרונה איתן הצלחתי להכיר טוב יותר את

האחות הגדולה, בסה"כ בשנתיים אבל ממש אפשר

להבחין בתפקידים ובאופי של אחות גדולה

ואחות קטנה. ואם הקטנה היא מלאך אז הגדולה....

טוב לא רוצה שהן יריבו ביניהן (בלעדי ובלי בריכת בוץ).

בנות, רציתי לאמר לכן שוב עד כמה אני אוהבת אתכן,

שתיכן נכנסתן לי ללב ואני מקווה שעוד נבלה ביחד.

משם המשכתי לעוד פגישת עבודה ובסיום חזרתי שוב

לדנה וכעת כותבת לכם על הבר בשפאגאט.

קצת מסוחררת, בראש טוב

מצטערת רק שרונית לא איתי

להתראות בקרוב

הייתי שמחה להשתמש בשמותיהן אבל לא בקשתי את

רשותן אז אשמור אותם במערכת.

זו לא הסיטואציה אבל בכל זאת הזכיר לי

 

לפני חודש. ראשון, 29 בספטמבר 2019, בשעה 18:27

הפוסט הזה אמור היה להיות אופטימי וחם וחושני

לקראת השנה החדשה.

אפילו התכוונתי להעלות תמונה ראשונה שלי כאן.

אבל כמו תמיד כל תכנית היא בסיס לשינויים. 

אז הפוסט הזה הופך למכתב פרידה.

פרידה מאישה יקרה שליוותה אותי בשלושים השנים

האחרונות.

לובה יקירתי, הגיע הזמן לשחרר. מבטיחה לך שנסתדר

כאן. כבר חמש עשרה שנים שאת מחכה לרגע הזה,

להתאחד עם בנך יחידך אשר אהבת.

אנחנו ניקח איתנו את האהבה שלך לנכדים, את השטודל

תפוחים והשניצל עם הציפס והקרטושקס שדאגת להכין

לקטנות כשחזרו מהגן ובית הספר.

אחרי כל הסבל שאת עברת בשנים האחרונות, מגיעה לך

קצת מנוחה.

אם לא הצלחת לשמוע, אז כולם כבר באו להפרד, גם

הבנות שלך הצליחו לשחרר אותך.

אתמול בלילה אחרי שיצאנו ממיטתך אמרתי לרונית

שאין מצב שאת תעלמי לנו בלילה כי כל הזמן החדר

שלך מואר ואת הרי פולניה... יכולה רק בחושך. 

אני חושבת שאני היחידה במשפחה שרואה ברכה בסוף

הזה. אז תקשיבי לי, אל תתרגשי מכל הבכי שמסביב,

בראש הן יודעות שהגיע הזמן והכל לטובה, אבל הלב לא

משחרר. את רואה את האור הבוהק שם? תתחילי ללכת,

הכל בסדר, וכשתפגשי את אפרים תני לו חיבוק חזק ממני,

תגידי לו שאני חושבת עליו הרבה, תמיד ביחד עם אבא

שלי. ואם תפגשי במקרה באבא שלי תוסיפי גם נשיקה. 

תמסרי לו את אהבתי וגעגועי, תגידי לו שהויכוחים עם

אחרים לא מגיעים לקרסוליים של אלו שלנו. ושיחכה לי

מול המפרץ עם הקפה והסיגריה. יום אחד אני אגיע, אביא

איתי את הטאוולה אבל זה יקח קצת זמן, רוצה לראות את

הקטנות גדלות ולהזדקן עם רונית, להשוות כדורים בארוחת

הבוקר ולהזדיין כמו קיפודים.

צאי לשלום לובה

יהי זכרך ברוך

צדיקה

 

לפני חודש. ראשון, 22 בספטמבר 2019, בשעה 02:25

אז היו לי היום איזה אלף סיבות לא להגיע 

למסיבת מנוישות של דורה. אבל אין מצב 

שדורה הופכת עולמות כדי למסד ליין מסיבות 

במיוחד עבורינו המתלבשות ואני לא שמה כתף,

לפחות בהשתתפות. אז באיחור לא אופנתי של

כמעט שעתיים הגעתי מלאת צפיות שהפעם 

תהיה מסיבה משובחת יותר מהראשונה.

ולהפתעתי היא עלתה על הציפיות שלי.

הכרתי מתלבשות חדשות ומהממות שלא

היו בקודמת. עם אחת במיוחד הצלחתי לשוחח

קצת יותר לעומק וגיליתי שאנו די דומות 

במצב ובסטטוס המשפחתי, עם אותן בעיות בזוגיות

ורק הפרש של עשור מפריד בינינו. לא הספקתי לשאול

אותה אם אני יכולה להזכיר את שמה בפוסט אז אקרא

לה ג'. אני מקווה לראות אותך, ג' במסיבה הבאה

ואם ממש תרצי אז גם עוד קודם. 

מיד כשנכנסתי קידמה את פני פצצת אנרגיה, מהממת

שלאחר שיחה קצרה התברר לי שאני עוקבת אחריה כאן. 

טוב, אולי לא עוקבת באדיקות אבל רואה את מה שהיא

כותבת בבלוג שלה ובתגובות לאחרים ופשוט מתמוגגת.

החלק שהכי ריגש אותי היה לגלות שהדמות שאני ממש 

אוהבת, ואוהבת לקרוא מקבלת חיים בשר ודם ומתברר 

שהיא מדהימה במציאות לא פחות מהדמות שלה כאן.

אז יש לי הרבה עבודה בלפצות אותה על שנים חסרות

תגובה והרבה עבודה בשבוע שכבר  החל לפני שעתיים.

נ.ב

כאילו מלמעלה ורק עבור רונית, הוספתי היום עוד

ארוע של כמעט ונפגע. ובכל הכנות הוא אחד

המדהימים מכול  האחרים ואין בי שום חרטה

או צער על הגילוי הזה. 

אז זהו להיום, שבוע קסום לכולננו

ואם לא נתראה  אז שנה טובה לכול העוקבים

אחרי.

להתראות בקרוב

דנה

 

 

לפני חודשיים. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 21:43

כבר יומיים שלחץ הדם שלי משתולל בגבהים (אבל ממש).

אני יודעת את זה כי הראש שלי מתפוצץ בלי הפסקה עד

שממש מתחשק לי לקחת מצ'טה ולערוף אותו.

עכשיו אני יודעת בדיוק איך רונית מרגישה לפני מחזור. 

טלי החברה המהממת שלי הזמינה אותי לחגוג ארוע

משפחתי. היא הדגישה שההזמנה היא לדנה ושזה יהיה

היום שלי יחד עם היום המיוחד של המשפחה. חודשיים 

חיכיתי ופנטזתי על הרגע שבו אכנס לאולם וכל המבטים 

עלי וכולם יתלחששו מי זו המוזרה הזו. כאילו, עד שהתרגלו 

לטלי, עכשיו הגיעה זאתי. כשחשבתי על הסיכון שאני

לוקחת

מבחינת החשיפה, הרגשתי דגדוג בשחלות. שני אורחים

"בכירים" ו "מקורבים" של המשפחה, מקורבים ביותר גם 

למקורבים שלי ומספיקה פליטת פה לא זהירה כדי שאגיע 

בבעיטה לרבנות. את הסיכון הזה הכלתי בקלות אבל

החלק המרגש בסיכון הוא לפגוש בקהל מישהו שיזהה

אותי. השתעשעתי ברעיון שאני מגלה שאחותי האהובה

היא

אחת החברות של טלי והיא עושה הכירות בינינו.

חשבתי בעבר לשתף אותה בקיום של דנה אבל רונית

הטילה ווטו.

אז יום שישי מגיע ואני באטרף להספיק הכל. בתשע בבוקר

מניקור ולק בורדו מהמם בקניון, ואז נסיעה לתל אביב

לאיפור מושלם מהידיים של נוי המחשמל. (אפשר בקלות

לכנות את העבודה שלו - אומנות) ולסיום נסיעה לחיפה

לאירוע. כרגיל אני מאחרת בשעה וחצי וכבר שוכחת

מהכניסה הדרמתית שלי.

טלי שמרה לי מקום ליד ה bff שלה והרגשתי בנוח לשוחח איתה. היתה גם שיחה קצרה על הבר עם עוד שתי חברות.  המקום היה עמוס באורחים ולכן קשה היה לראות ולהראות. אני דווקא שמתי עין על חבורה של "מופתעות". אני חולה על אריסטוקרטיות סטייל אלקסיס וממש לא אכפת לי שהן בוגרות ממני בשני עשורים. העור שלהן בטח מאוד חלק גם בלי כל השיפוצים. לפעמים מתפלקת לי פנטזיה שאחת כזו היא השוגר מאמי שלי. 

לקרת סיום פגשתי חברה מהאזור שבאה אלי וישבנו לקפה והשלמת פערים. הזמן טס ואני חייבת להתארגן לכמה סידורים וחזרה הביתה. הכי כואבת היתה המחשבה שכעת עלי להוריד את הלק הבורדו המהמם שלי. רציתי לבכות.

כדי להוריד את רמת האדרנלין ואת הלק, נסעתי לגן הפסלים, אחד המקומות הקונים והאנטמיים בחיפה.

הנוף מטמטם והשקט מכניס אותך לאוירה פסטוראלית, משהו כמו בסרט נוטינגהיל. אז רגע לפני, צלמתי בוק של אהבה עם אחת הפסלים ואז התיישבתי להעלים את דנה עד הפעם הבאה.

למזלי ואושרי הפעם הבאה תהייה במוצ"ש 21.09 במסיבת מנויישות שניה. פרטים אצל דורה.

 

לא מאמינה שנדרשו לי שישה ימים כדי להשלים את הפוסט הזה. חייבת להוריד משימות ותפקידים מהגב שלי.

להתראות בפעם הבאה

נשיקות 💋💋

דנה

 

לפני חודשיים. שני, 9 בספטמבר 2019, בשעה 12:32

כבר יותר משנה שאני מגלגלת לי בראש

אותי על במה שרה את השירים שאוהבת.

טוב לא ממש שרה, מתחילה בליפסינג בתקווה

שבהמשך מיתרי הקול שלי יעמדו במשימה

ויפיקו צלילים שלא יהרגו את כל השומעים.

הפנטזיה הזו מעסיקה אותי ברמות כאלה 

שכבר לא אכפת לי אם יש פקקים בדרך

למשרד ובחזרה כי אני ויוטיוב מתרגלים

בונדינג. בעבר תמיד שרתי בלב, מתביישת

להפיק צלילים, התחברתי ליוצרים כמו ואנגליס

ויאני כי מילים רק סיבכו אותי. אבל כעת כשהפנטזיה

גדלה ומתעצמת ואני כבר בונה בראש קטעי קישור

וסיפורים, וציונה פטריוט מבדרת את הקהל כשאני

מחליפה בגדים, ואנה אהרונוב מצליחה להזיז לי

את הגוף והיורופאלש (כן, כן שוב הם אשמים בכל)

שורפים את הבמה בליווי שלי, אני לא מפסיקה לשיר

ו ב ק ו ל ! !

ואז הגיע מוצ"ש כשרונית הסבירה לי בדרכה 

שאני הורסת בשיטתיות את כל מה שבנינו במשך

שנים. ואני לא מבינה על מה היא מדברת, כלומר

אני מבינה, בגדול, אבל לא מצליחה להתחבר

לכל הטענות שלה וזה הופך את כל השיחות והשתיקות

שלנו לעוד יותר מתסכל. כבר יומיים שלא שרתי!!

שירי (מימון) מנסה לעודד אותי עם השירים שלה אבל 

אני אבדתי את החשק את התיאבון את התשוקה.

את הבוקר העברנו בשיחה נוקבת במקום בסקס קורע

סדינים ומרטיב מזרנים. רונית הזילה דמעות וראיתי שאני 

ממש פוגעת בה אבל נשארת חסרת אונים כי

היא לא אמורה להפגע ממני. את הבכי שלי שמרתי

לנסיעה. אני רוצה לחבק אותה אבל רותחת עליה.

30 שנות זוגיות ועדיין לא הוכחתי לה שאני אוהבת אותה,

מעריכה ומכבדת אותה, מקבלת אותה עם כל השריטות

הקטנות שלה. פאקינג 30 שנים, איזו הוכחה נוספת את

צריכה. סתם הקצנתי עכשיו, אבל בגדול....

טוב די לקטר, חייבת לחזור לעבוד קצת

חייבת למצוא אנרגיות חיוביות כי צוות שלם מחכה

להוראות בימוי שלי לקליפ שאנחנו עורכים.

מקווה שהוצאתי הכל

ומעכשיו מתמלאת רק בטוב

שבוע קסום למי שהגיע עד לכאן

דנה 💋