לפני 5 שנים. יום שבת, 8 במאי 2021 בשעה 10:35
זה אמור היה להיות עוד כנס משמים שהבוס
רצה שדווקא אני אשתתף בו. "המינגלינג יותר
חשוב מהנושאים שיועברו בו", כך הוא טען בפני
"ואתה הכי טוב במינגלינג." אחרי שגם דברי
החנופה האלה לא העלימו את האכזבה שלי
הוא הציע לי להשאר במלון לשלושה ימים נוספים
כפיצוי. לזה כבר לא יכולתי לסרב. שלושה ימים
רצופים שאני אוכל לתת אויר לנפש הכלואה שלי
בלי לדפוק חשבון , בלי חברים ובלי משפחה
להסברים והתנצלויות. המזוודה שארזתי הפעם
היתה גדולה במיוחד, אני אורזת בשביל שניים,
והשניה פרינססה ורוצה להחליף מלתחה כל
מספר שעות. את הכנס שרדתי בעיקר בזכות
המשתתפים המקומיים שאיתם בילינו בערבים.
בקשתי מהם להכיר לנו את המקומות היותר
אקזוטיים וחושניים והם לא אכזבו. למקומות האלה
התכוונתי לחזור בחצי השני של השבוע.
שעה לאחר סיום הכנס והתפזרות המשתתפים
אני כבר ישבתי לטיפול מלא ומפנק של מני פדי
אצל הקוסמטיקאית של המלון. אחת מעובדות
הקבלה שנכנסה להגיד שלום, הופתעה לראות
אותי אבל חייכה אלי וליטפה לי את הכתף בעודה
מתכופפת אלי ולוחשת לי באוזן " אני ממש סקרנית
לראות את התוצאה המלאה". הבטחתי לעבור בקבלה
מאוחר יותר בזמן משמרת הערב שלה.
הגבר שנכנס לחדר לפני יומיים נעלם כלא היה, הוא יצא
מכאן רק בעת פינוי החדר בעוד נצח שיעבור די מהר.
לקחתי לי את הזמן להתארגן לארוחת ערב במלון לפני
שאצא מאוחר יותר לקרוע את העיר. אחרי שעתיים של
אמבטיית קצף ואיפור מושלם שלמדתי לעשות בעצמי
ירדתי לחדר האוכל, חמושה בשמלה אלגנטית עקבים
וארנק קטן, עוצרת לרגע להגיד שלום בקבלה כמו
שהבטחתי. רוזה, שהיתה במשמרת אומרת לי ערב טוב
ובחיוך אמיתי שואלת אם היא יכולה לעזור, אני מחייכת
בחזרה ורק אומרת "הבטחתי לעבור כאן ולהראות לך את
התוצאה המלאה". פתאום כמו בסרט מצוייר יורד לה
האסימון מי עומדת מולה ונראה שהיא מתקשה לחבר בין
שתי הדמויות. היא כל כך התרגשה מהמעמד עד כדי כך
שיצא מאחורי הדלפק ונגשה אלי, היא לקחה את ידי
ושאלה אם היא יכולה לחבק אותי. אספתי אותה אלי,
לחיבוק אמהי, והרגשתי בדיוק כך, אני עוטפת את גופה של
ילדונת בשנות העשרים שלה כאילו מגנה ומנחמת אותה
כשהיא לא משחררת את החיבוק. לאחר שהחזרנו דופק
ועוד חיוכים ומלמולים פניתי לחדר האוכל והתענגתי לאיטי.
זה מדהים כיצד החיים נראים אחרת דרך העיניים של דנה,
לא זוכרת מה אכלתי באותה ארוחה אבל זוכרת את הריגוש
בלשבת מול כולם שווה בין שווים בראש מורם וגו זקוף.
לוקחת ביס ומביטה על הנוף, שבעה עוד לפני שהתחלתי
לאכול. משם פניתי לבר של המלון כדי להכנס לאוירת
הלילה לפני שאצא לעיר. התישבתי על הבר והזמנתי
קוקטיל, כשהברמן הגיש לי אותו בקשתי שירשום על החדר
אבל הוא אמר לי שזה על חשבון הבית, "רוזה כבר דאגה
לך" הוא ממתיק לי סוד. אנחנו מקשקשים והוא שואל על
התכניות שלי להמשך הערב. אני אומרת לו את שם הפאב
שאליו אני מתכוונת להגיע והוא פותח עיניים בחיוך ממזרי
"למשהי כאן יש תכניות ללילה ארוך ומענג" . מתברר
שזה פיק אפ בר די יוקרתי והוא הכין אותי שעם הלוק שלי
כנראה שאצטרך לדחות די הרבה גברים. אני רק חייכתי
בתמימות וחזרתי לקוקטייל שלי. לרגע חששתי מכך
שאצטרך להתמודד עם הרבה גברים שיפנו אלי אבל
די מהר נפנפתי את המחשבה הזו וקבעתי שלדנה יש חיים
נפרדים ושונים בתכלית מאלו של הגבר שהשארתי בחדר.
שעה קלה לאחר מכן אני מגיעה לפאב ומתיישבת על הבר
המוזיקה לא רועשת מדי ומאפשרת שיחה, התאורה
אפלולית ומתשטשת ידים מלטפות של זוגות מפלרטטים.
עוד לפני שהספקתי להחזיר את מבטי לבר, עמדה מולי
ברמנית יפיפיה עם שני צייסרים ומבט שאומר..."אם
תשארי כאן עד סוף המשמרת שלי, אני רוצה אותך".
בחיי שזה מה שהיא אמרה, אני יודעת לקרוא עיניים...
אחרי סמול טוק קצר הזמנתי כוס יין והוצאתי את הנייד.
התכוונתי לכתוב קצת על מה שעובר עלי (בערך מה שאני
עושה עכשיו). מדי פעם מרימה את הראש, לוגמת מהיין
ומעיפה מבט על הקהל. כבר פעם שניה שאני רואה זוג
שיושב מולי והאישה מישירה מבט אלי בזמן שבן זוגה נע
בחוסר מנוחה בכסאו. אני מבקשת מהברמנית שתגיד
לאותה אישה שאני אשמח אם היא תצטרף אלי לכוסית
לידי (ושיהיה ברור שההזמנה היא רק עבורה). אני מביטה
בשלושתם משוחחים. האישה לא מורידה את עיניה ממני
בעוד הגבר מביע מורת רוח שהוזנח מאחור. היא מניחה יד
על הפה שלו ואומרת לו לשתוק ולהשאר במקומו בזמן
שהיא קמה ממקומה. היא פוסעת לכיווני בהליכה אצילית
כאילו היא בעלת הבית . לפני שהיא מתיישבת על הכיסא
שלצידי, אני מסתובבת לכיוונה ושולחת יד לשלום. בשניות
שהיא פוסעת לכיווני עוברות לי מחשבות בראש שהם בטח
רוצים לצוד אותי, אני כנראה נראית להם טרף קל. כאן אף
אחד לא מכיר את דנה ואפילו אני לא מכירה את דנה של
היום אז למה לא להפתיע את עצמי ולטעום משהו חדש?
עדיין לא מבינה מאיפה גידלתי ביצים כאלה אבל כשהיד
שלי הושטה אליה היא התבלבלה לרגע, כאילו תנופת
הגבירה ששולטת בסיטואציה נבלמה. כיאה לארופאית
טיפוסית היא לוחצת את ידי ואומרת ששמה לורן, אני עונה
בחיוך עצור ששמי הוא דנה ובלי להתבלבל ובצורה הכי
טבעית מגישה לה את גב ידי כשידה עדיין לחוצה בידי אל
שפתיה. אני רואה שהיא מהססת לחצי שניה כאילו מבינה
שהמשחק שתכננה משתנה ואנו מחליפות תפקידים.
לאחר שהיא מנשקת את ידי אני מושכת אותה חזרה אלי
ומסמנת לה לשבת לצידי. היא מתנצלת שלטשה בי עיניים
אבל אני מאוד סיקרנתי אותה ויש לה הרבה שאלות אלי.
היא שואלת אם זה לא יהיה חצוף מבחינתה לשאול אותי
על חיי ואיך הגעתי לזה. אני אומרת לה שאני מאפשרת לה
לשאול כל פעם שאלה אחת ואם היא תהיה לעניין אני
אאפשר לה שאלה נוספת. השאלות נערמות ואיתן
התשובות וכמות האלכוהול ששתיתי בערב הזה היתה
הרבה מעבר למה שאני רגילה (בדרך כלל כלום).
בין השאלות שלה לתשובות שלי אני שואלת אותה על
הגבר שאיתה. היא אומרת לי בביטול "אל תתיחסי אליו, זה
בעלי והוא כאן כדי לשמור שלא יתקרבו אלי בזמן שאני
בוחרת את האחד לערב הזה"
אהבתי את התשובה שלה ואחרי יותר מחצי שעה של
שיחה מגיע הגבר אלינו. הוא די כועס שננטש ופונה אלי
בחוצפה "אני יכול כבר לקבל את אשתי בחזרה?"
אני, שזכרתי את מה שלורן אמרה עליו כמה דקות קודם,
שלחתי יד לסנטרו ותפסתי בחוזקה מביטה לתוך עיניו
כמו שג'אפר מביט בעיני אביה של יסמין ויורה לעברו,
"מי הרשה לך לגשת אלינו?"
"מי הרשה לך לפנות אלינו?"
"אם יש לך מה להגיד לנו זה רק מלמטה, אז רד על
הברכיים, תביט לי בעיניים ותדבר בנימוס או שתעוף
החוצה ." לזה הוא לא ציפה. גם הברמנית לא. היא כבר
עמדה לקרוא למאבטח כשראתה את הבעל מתקרב אלינו
בצעדים עצבניים. הלסת שלה נשמטה כששלוש שניות
אחר כך הבעל מתעשט ויורד על בירכיו, מבט אלי כל הזמן.
אני מנסה לשמור על פאסון כאילו שזה מה שהיה ברור
שיקרה ושזה הלחם והמים אצלי. אם הם רק היו יודעים שזו
הפעם הראשונה שלי בצד הזה ושאני בכלל לא בטוחה
במה שאני עושה, הם היו אוכלים אותי בלי מלח.
אני אומרת לו בטון של מורה מעצבנת " יפה, נכון שעכשיו
נעים יותר? מה רצית להגיד לי?"
"אני ממש משתעמם שם לבד, ונראה שאתן ממש נהנות
כאן יחד וגם אני רוצה."
הבנתי, אני אומרת לו, אבל כמו שאתה רואה לא נותרו כאן
כסאות פנויים אז אם תרצה להשאר איתנו, תצטרך להשאר
על הברכיים. אתה מוכן? אני שואלת במבט חודר כאילו
אומרת לו חסר לך שתסרב. והוא מצליח רק להנהן
להסכמה. גם אלו שהו בסביבתינו עצרו הכל והביטו בפלא
הזה של גבר גברי על הברכיים צמוד לרגלי. הברמנית
מוזגת לנו עוד צייסר ומעודדת אותי להמשיך. ההתפחות
הזו הדליקה אותה והיא רוצה לראות לאן זה יוביל. אני
מרוקנת את הצייסר מחייכת אליה ופונה לגבר. "אם אתה
כבר בגובה העקבים שלי, אני אשמח אם תבריק אותן
קצת." הוא חושב שלא שמע טוב ומביט בי במבט שואל,
אני מצמידה אל חזהו את כף רגלי עם העקבים המבריקות
ואומרת שוב "תבריק לי את הנעלים!!! עם הלשון!!!"
הוא המום לרגע אבל המבט שלי אומר לו "כן, שמעת נכון".
הוא מוריד ראש, אוחז בסוליית נעלי ומנשק קצת את הנעל
וקצת את גב רגלי. הוא שולח מבט למעלה תוך כדי, מקווה
לקבל את אישורי לביצוע שלו אבל במקום זאת הוא רואה
אותי אוחזת באצבע את סנטרה של לורן ומקרבת אותה
אלי עד ששפתינו מתחברות לנשיקה שהולכת ומתלהטת
מרגע לרגע. ידי מטיילות על פניה ואני אוחזת בהן ומבססת
את מעמדי כגבירה במשולש הספונטני הזה. מטרף הפכתי
לטורפת, האדרנלין מעיף אותי לשמיים וכנראה גם את לורן
ובעלה שמתמסרים ללשוני ולעקבי.
