צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

כבר לא שותקת

If you dont live on the edge, you take too much space
לפני 7 שנים. יום חמישי, 12 בדצמבר 2019 בשעה 17:24

מסיימת בצהרים עבודה בבאר שבע והפרפרים

מתחילים להתעופף לי בבטן.

עברה כמעט שנה מאז הדייט האחרון שלי עם זוהי.

זו היתה אהבה מפוסט ראשון, הקשר התהדק עם השנים

ואני ממש מרגישה שזכיתי בחברת נפש, כזו שבסביבה

אחרת נדרשות שנים רבות כדי לצור אחת.

אצל זוהי אני מרגישה כמו מלכה, מגיעה באיחור אופנתי

(עניני עבודה), נכנסת למקלחת חמה ומשילה את העור

הגברי שלי ועולה על דנה (אאחח דנה דנה, כמה הייתי

רוצה לעלות עליך....).

עוד כמה דקות ויוצאות לשתות משהו. מתישבות בבר בירה

פצפון וקסום בשקט של אחר צהריים מאוחרות. בפנים

אוירה חמימה ותאורה מלטפת, בחוץ קרירות אפורה

שלפני הגשם וגם שלאחריו. שתינו קצת דיברנו המון עד 

שהבירה החלה להשפיע וחזרנו הביתה. היום שלי רחוק

מלהסתיים, מתחילה את הדרך צפונה, עוצרת בגלילות

בפאב האירי כדי להרגע ולכתוב את השורות האלה.

עוד מעט חוזרת לקרקע עם רשימת קניות בסופר

באמצע הלילה והביתה. 

אם רק רונית היתה כאן לצידי עכשיו...

אבל אי אפשר לבקש הכל, כלומר אפשר לבקש, הקבלה

היא החלק הבעייתי.

שיהיה לכם סופ"ש חם וקסום

אל תהססו לרוץ בגשם

אוהבת

דנה 🌹

לפני 7 שנים. יום חמישי, 12 בדצמבר 2019 בשעה 16:30

מיהם 44 הגולשים כאן שנכנסו לבלוג שלי למרות 

שלא כתבתי כבר כמה ימים.

אז אם אתם כאן, צייצו.

ממש סקרנית

לפני 7 שנים. יום שני, 9 בדצמבר 2019 בשעה 14:10

איזה יום מטורף. 

סיימתי בצהרים יום עבודה מעניין.

היו לי מליון אופציות בראש איך ועם מי להמשיך

את היום עד שאצטרך לצאת לדרך הביתה.

לאט לאט האופציות מצטמצמות ובסוף מחליטה

לקפוץ לסנטר. הבטחתי לרונית למצוא לה מחטב

סקסי שיתאים לגבירה בעלת שפחה צמודה. משהו

אלגנטי שאפשר להוסיף עליו ג'קט ושום דבר נוסף.

חשבתי שמקום טוב להתחיל יהיה אצל ברוריה. 

כמו אצל שאול המלך שחיפש את האתונות ומצא 

מלוכה, כך אני חיפשתי מחטב ומצאתי את ירדן.

ירדן היא מלאך בדמות אישה שלא היתה צריכה

לומר דבר כדי שאטבע בעיניה. היא אמרה לי 

בהתרגשות שהיתה שמחה לשאול אותי כמה שאלות.

צילמתי את המחטבים ושלחתי לרונית שתבחר, בינתיים 

שוטטתי בקניון והגעתי לעונות. לא מבינה איך פספסתי 

אותה עד עכשיו. מזמן לא עשיתי לעצמי מסע קניות כזה.

כל מנ שהביאו לי יש בול. שלושה מכנסיים גופיה ועליונית

הפכו אותי מלכלוכית לשלגיה. לאחר חקירה של צוות

הבנות בחנות חזרתי לירדן, הוצאתי אותה להפסקה 

ודברנו כאילו שאנחנו בסטיז מאז ומתמיד.

היא היתה שם בשבילי בדיוק כמו שאני הייתי שם בשבילה.

חברה טובה אומרת לי כל הזמן שאני במקצוע הלא נכון,

שאני צריכה להיות מטפלת, וכל יום אני מגלה עד כמה

היא צודקת ועד כמה אני נהנית מזה.

זהו, עכשיו בדרך הביתה, עוצרת לשתות משהו בפאב

האירי בגלילות ולכתוב שורות אלו.

אז שוב תודה לכם שלא הפרעתם לי בשלוש השעות

הקסומות שהיו לי היום.

אוהבת אתכם

דנה

לפני 7 שנים. יום שני, 9 בדצמבר 2019 בשעה 10:32

מי בא לקפה ומאפה?

לפני 7 שנים. יום שבת, 7 בדצמבר 2019 בשעה 11:50

בחמישי בערב רונית ואני בלינו בהקרנה

טרום בכורה של הסרט "יוצאים מן הכלל".

היה לי ברור שזה יהיה סרט טוב, אבל 

לא הייתי מוכנה לעוצמות. עברו כבר יומיים

ועדיין אני נחנקת מדמעות כשאני כותבת עכשיו.

מסופר על ההתמודדות היומיומית של אנשים

צדיקים שמטפלים בבני אדם עם צרכים מיוחדים.

והחלק המדהים בסרט הוא שההתמודדות מול

הרשויות, הבירוקרטיה וההכרה בעבודת הקודש

שהם עושים היא לעיתים הרבה יותר קשה 

מהטיפול היומיומי בחוסים שלהם.

אם דנה היתה באולם היא היתה מיבבת, אבל

הפעם כשהשארתי את דנה בבית, נקרעתי 

מבפנים ויצאתי עם עיניחם אדומות. 

אני פעילה בגוף שעושה עבודה דומה אם כי

פחות אנטנסיבית אבל מתמודד עם אותם 

הבעיות. וכל פעם מחדש מתחשק לי לזרוק הכל

לסגור את הדלתות וללכת הביתה. אבל הילדים,

מה הם אשמים שהפוליטיקאים אטומים. 

הם, הרשויות צריכות לרדוף אחרינו כדי שנקח את 

כספם, שנרצה להמשיך ולפעול במרץ למען

מטרה נעלה כזו. הם צריכים לשאול אותנו כל יום 

מה עוד חסר לנו לקיום הפעילות ואף להרחבתה.

בסרט, נדרשו להם 15 שנים לקבל הכרה.

אני חצי אופטימית שגם במציאות שלנו נגיע ליום הזה.

 

הסרט מבוסס על החיים האמיתיים של הדמויות.

אני יותר מממליצה לכל אחד ואחת לפנות ערב

ולצפות בסרט הענק הזה.

 

שבוע טוב וקסום יקרים

דנה

 

 

לפני 7 שנים. יום רביעי, 4 בדצמבר 2019 בשעה 13:07

אם כבר הצקתי לכם עם הנסיון השלישי, אז רק

רוצה לעדכן שהפעם השלישית היתה מאוד מוצלחת.

גם הצלחתי להגיע בשעה סבירה ולקנות לרונית והבנות

את כל התמרוקיה הנדרשת וגם הספקתי להסתובב בין

החנויות. מצאתי טייטס דמוי עור שגרם לי ללטף

את עצמי  כמו שכלב מיוחם מלקק את הביצים שלו.

החלק הכי קינקי היה שמתחת לטייטס ההדוק לבשתי גם

מחטב וגם מכנסון הדוק. שלושת השכבות האלו עשו

עבודה מעולה במקום כלובון בלי להשאיר סימן וזכר

שפעם  היה שם משהו. הייתי כל כך חמה ואפופת

התרגשות מתחושת חוסר האונים (ביום יום הידיים

שלי אף פעם לא נפרדות מהדגדגן שלי ליותר מדי זמן

ואתמול זה היה הרבה יותר מדי זמן).

 

לפני 7 שנים. יום רביעי, 4 בדצמבר 2019 בשעה 3:55

עוד מעט צריך להגיע השליח של הוט

לאסוף את הממירים.

אני משתעשעת ברעיון שדנה תפתח לו את הדלת...

לפני 7 שנים. יום שלישי, 3 בדצמבר 2019 בשעה 12:33

זהו היום זה חייב להצליח.

היום אין איחורים, אז אם אתם רואים

בקניון הגדול יפיפיה מעלפת, אתם מוזמנים

להגיד ערב טוב דנה. מקסימום תחטפו סטירה

ממישהי אחרת.....

ואם יש לכם המלצה על בר נחמד ואפלולי 

לסיום היום, אשמח שתרשמו לי כאן.

לפני 7 שנים. יום שני, 2 בדצמבר 2019 בשעה 18:01

לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי.

כל פעם אני מבטיחה לעצמי שהפעם אצא בזמן

ואפילו אשאיר זמן ספר. אבל תקלה רודפת תקלה

ואני מוצאת את עצמי מתלבשת בחניון חשוך מחוץ למשרד

במירוץ נגד הזמן. חייבת להגיע לפני הסגירה לקנות את מה

שרונית בקשה. למרות שהגעתי עשר דקות לפני הסגירה,

דווקא החנות הזו כבר היתה חשוכה מזמן. בדיעבד לא היה

לי סיכוי הפעם אבל הרגשת הפיספוס לא מרפה. כבר

התלבשתי, רציתי להראות במקום החדש ולהכיר את

המוכרות, אבל אלו הם חיי. אז מה עושים עם  הגוף

המהמם שלי כדי להתנחם קצת לפני שחוזרת הביתה. מזמן לא

ישבתי בפאב האירי בגלילות וזה על הדרך הביתה, אז

נכנסת, יושבת על הבר עם קוקטיל וכותבת . די ריק כאן

בשעה זו. דווקא קיוויתי שיתחילו איתי אבל אין סיכוי היום.

במחשבה שניה זה המקום והשעה לקיים דייט לקרוסיות

בישניות. גם להיות בחוץ, גם אוירה מדליקה, וגם בלי יותר

מידי קהל שאולי יביך את הבנות.

אני מוכנה להרים את הכפפה.

מי מצטרפת?

לילה קסום

דנה

לפני 7 שנים. יום שבת, 9 בנובמבר 2019 בשעה 14:53

לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל.

ממפגש המתלבשות שהיה בחמישי או

מהיום שבו פגשתי את גין.

ממש בא לי לפרגן ליפיפיה המהממת הזו

אז הבחירה היא ממש קלה.

את גין פגשתי באחת המסיבות של דורה,

זו היתה אהבה ממבט ראשון, לפחות מבחינתי.

הגובה שלה, העקבים, המותניים עם הטליה המושלמת,

השיער המהמם (בדיוק כמו שאני רוצה) והחיוך, החיוך

הביישני והמובך. אחרי המבט הראשון יצאנו לדבר

בהמשך הערב ואז גיליתי כמעט העתק שלי אבל צעירה

ומשובחת יותר. גין סיפרה לי על מפגש מתלבשות

שמתקיים אחת למספר חודשים ומיועד למתלבשות בלבד.

מגיעות קרוסיות שרוצות להרגיש נשיות לכמה שעות,

באוירה שקטה רגועה ומפרגנת.  אין סיכוי שאני מפספסת

את המפגש הזה. ההתארגנות היתה כמו מבצע צבאי. כבר

ברביעי ארזתי תיק שיכול לספק אותי במשך שבועיים של

מילואים. באותו הבוקר חופפת את הפאה שלי וההתרגשות

מתחילה לטפס. בחמישי יוצאת מוקדם מהמשרד ונוסעת

לבית של חבר להתארגן (הוא היה מת במקום אם הוא 

היה יודע מי נכנס אל הבית ומי יצאה ממנו). משם לסשן

איפור ומניקור באיל מקיאז בקניון בת ים מהידיים

המחשמלות של מור המהממת. עוד קפיצה להגיד שלום

לדניאל ולהתמוגג מהחיוך שלה ויוצאת לדרך למפגש.

בחיים לא פגשתי כל כך הרבה קרוסיות במפגש אחד.

זה היה כמו להכניס ילד לחנות ממתקים....

הערב זרם בדיוק כמו שפנטזתי, הרבה מינגלינג,

החלפת חוויות ותלונות על בנות הזוג. הרבה רגש

ותמיכה בלי טרנסים משביתי שיח.

בדרך הביתה כשאני מחליפה בגדים בארומה, מורידה

איפור ולק, מישהיא מפרגנת לי ושואלת אם אני ציונה

פטריוט (כמובן שהתמוגגתי מהמחמאה).

נכנסתי למיטה בארבע לפנות בוקר עם חיוך שלא ירד גם

כשקמתי שעתיים וחצי מאוחר יותר.

למסיבה הגיעו 18 קרוסיות והיד עוד נטויה.

מי שלא הגיעה, פספסה ערב של תמיכה הדדית

ואני ממליצה לכל אחת מכן לעשות הכל כדי להשתתף

בערב הבא.

נראה לי שאני מתחילה לקשקש יותר מדי אז לסיום אני

רוצה להודות לגין ולמיכל על ארגון הערב ואם פספסתי

משהי, מבטיחה להודות ולפרגן באופן אישי  פעם הבאה.