כבר לא שותקת

בדיקת רשיונות היום באחת לפנות בוקר בחיפה:

שוטר - ערב טוב גברתי, רשיונות בבקשה.

אני מוציאה ומוסרת.

שוטר - גברתי את התבלבלת ונתת לי בטעות את הרשיון של בעלך.

אני - לא התבלבלתי, זה שלי.

שוטר - סליחה. תמתיני בבקשה...

   ... שיהיה לך לילה טוב אך יכולה    לסוע.

נרטבתי בטרוף בכמה שניות אלו. אם רק היה דורש ממני לצאת מהרכב ומבצע בי בדיקה גופנית....

סימנתי V על עוד פעם ראשונה.

פעם ראשונה שיוצאת כדנה באור יום. התפאורה לא מושלמת ( בלי שמלה, איפור ולק ) אבל ההרגשה עילאית. המקום כמעט ריק בשעת אחר צהרים מוקדמת זו אז קצת התאכזבתי אבל ממש נהנית מכל רגע. חסרה לי כאן חברה שתתן לי ביקורת אמיתית כיצד אני ניראת למישהו מהצד, היות ואני לא ממש דופקת חשבון לאחרים אבל עדיין שואפת להיות נשית ככל שאוכל. מקווה שאחרי הפעם הראשונה תגיעה שניה ושלישית במהרה.

בוקר נפלא שמתחיל בנסיעה דרומה לפגישה עם לקוחה. מדהים כיצד ההרגשה משתנה כשעוברים את ראשון והכבישים נפתחים ואיתם גם הנשמה. הכביש כמעט ריק אבל אני לא ממהרת. השפתון שמרחתי בתחילת הנסיעה כבר הכניס אותי לאוירה המתאימה. שיר של אילנית שמתנגן בגל"צ גורם לי לדמוע ואני לא מבינה מדוע ( אז ככה זה כשאת אישה ). במקום לסיים את היום במשרד חזרה במרכז, אני מתכוונת לבלות את הצהרים כדנה ( אם נדייק אז רק חצי דנה ) בפאב האהוב עלי בתל אביב. הייתי שמחה לחברה אבל גם לבד מתכוונת להנות משעה קסומה.

מאחלת לכולכם חג פסח שמח, חירות ושחרור מכבלים. 

נשיקות

דנה

אז זהו, אני כאן.

לא ידעתי למה לצפות, אז החלטתי שאזרום. שלא תחשבו לרגע שלזרום בא לי טבעי. כשהגעתי כבר היתה חבורה קולנית סביב אחד השולחנות. הזמנתי חצי קרלסברג ( זה בערך הכמות שאני שותה בחצי שנה ) והתישבתי בקרבתם מקשיבה לדיון אקדמי על המשמעויות של מסירת שליטה לשולט על ידי הנשלטת. לאט לאט המועדון מתמלא, הצלחתי לשוחח עם מספר חברים אבל השיחה לא התקדמה לשום מקום. אני די מקנאה באלה שנכנסים, נגשים ואומרים שלום שמי  xxxx ומתחילים לקשקש. השיחות קולחות אבל חלקם סתמיות ואני חושבת לעצמי שכבר עשרים וחמש שנים לא ניסיתי לפתח שיחה עם מישהו זר. תופסת לי ספה ומתמרחת עד שהראש יפסיק להסתובב. מנצלת את הזמן לכתוב לכם. הייתי שמחה אם זוגתי היתה לידי עכשיו. כל כך רוצה לחבק אותה ולומר לה עד כמה היא מרכז חיי. אני חושבת שכשהיא לצידי אני יותר משוחררת. רוצה להגיד לה עד כמה אני רחוקה מהדימוי הפלרטטני שלי בעיניה. אני רוצה להודות לריינבו על הארגון וההזדמנות להכיר חברים מהקהילה. בסופו של דבר לא הצלחתי לקשר פרצופים לניקים בקלוב אבל אולי בפעם הבאה.

אחרי הפרגון שקבלתי מחברים וחברות בפוסט הקודם, הרגשתי צורך לעדכן ששני הפרוייקטים של סופ"ש הסתיימו בהצלחה. אומנם היתה לי תקלה קטנה אבל לא משהו שיכולתי למנוע. אני מתרגלת לכך שכשמשחקים במגרש של הגדולים, צריך כיסים עמוקים. רוצה להודות לכם על האצבעות שהחזקתן ועל התמיכה. התוצאות שהשגתי היו שוות את המאמץ.

לא מצליחה להבין שאת העולם צריך לאכול בביסים קטנים.

כל פעם מחדש החלומות שלי והתכניות הגרנדיוזיות שלי מתנפצות מול הביצועים במציאות. זה כל כך מתסכל להיות מסוגל לבצע כל חלק במשימה אבל כמובן שאי אפשר לבצע שני חלקים במקביל כשאת צריכה להיות בשני מקומות. הפנטזיות שלי לגבי קידום המועדון שלי לא מתחשבות במגבלות בשטח ואני רצה קדימה בלי לסגור קצוות. ואז שטות אחת קטנה גורמת לקריסת הפרוייקט. הטעות הקטנה עלתה לי בגדול, ואז מגיע התסכול והכעס וחוסר אונים מכך שאין מסביבי עוד חברים כמוני שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. נשארת עם ההרגשה הזו יום יומיים ואז אוספת את עצמי מחדש כי בסופ"ש צריכה להתמודד עם שני פרוייקטים כאלה. מה הסיכוי שאלמד את הלקח? בינינו - קלוש. אז תחזיקו לי אצבעות.

סוף הסופ"ש הגיע ואנחנו שוב בבית מתחילים מחדש את השיגרה. אני עדיין מנסה לעכל ולהבין את כל הטוב שנחת עלי בשלושת הימים האחרונים. אני מורידה את הכובע בפני רונית זוגתי שעשתה קפיצה ענקית בפתיחות שלה לפנטזיות שלי. לא את כולן הספקנו לממש ואולי טוב שכך כי לא הייתי מצליחה להתמודד עם כל הרבה טוב בפעם אחת. בקיצור אתם כבר מבינים את מה שידעתי תמיד - יש לי את האישה ובת הזוג הכי טובה בעולם. אני מקווה שזה מה שהיא חושבת עלי. בקצב הזה השנים הפרועות עוד לפנינו. אשת חייל, כבר אמרתי??

זהו זה, היה ונגמר עם הרבה טעם של עוד. אתמול בלילה ביליתי עם רונית בשדרות רוטשילד. שתי נשים סקסיות מענטזות יד ביד. זה היה שווה את כל המאמץ והכאבים ( והיו כאבים ). קבלתי כל כך הרבה מחמאות, בעיקר מנשים, ורציתי להמשיך להיות דנה יום נוסף אבל זה היה גורם למבוכה רבה לרונית ולכן היום בצהרים הורדתי את הלק ונפרדתי מדנה לסופ"ש.

להתראות בקרוב 

לא מבינה למה דוקא לי? למה דוקא עכשיו? למלון הגענו רק בשש בערב אחרי מניקור ולק. לא יכולה להסביר כיצד שינוי קטן כל כך כמו לק מכניס אותי לאוירה שונה לגמרי. אני אפילו מדברת עם רונית בלשון נקבה באמצא קניון סואן. הגענו למלון עם כוונה ברורה לקרוע את הסדינים אבל אחרי אמבט חמה ולמרות דברי הרצל על כך שאין דבר העומד בפני הרצון, היה רצון והדבר לא עמד. אוי לבושה. לא הבנתי מהיכן זה הגיע. כל כך הרבה זמן אני מצפה לערב הזה וכשהו מגיע, הכל נחרב. מאוחר יותר כשחזרנו מהבילוי המצב השתפר. עוד מעט סיבוב נוסף ואני מצפה להגיע הפעם לשיאים חדשים.

שבת שלום

דנה

זהו, הבנות אצל סבתא ואנו מתחילות סופ"ש חושני בתל אביב. חוגגות 19 שנות נישואין ובמקרה יצא בפורים. לי אין בעיה עם פומביות אבל לרונית פורים מוריד את רמת המבוכה. כבר הספקתי לקבל מחמאות על הלק מהפקידה בקבלה ואף דרישה להצגה של דנה במלוא תפארתה. אני כבר מתרגשת ומקווה לערב זורם ונעים במיוחד לרונית.