כבר לא שותקת

למדתי לאהוב את הפקקים בבוקר. יש עוד כמה דקות להנות ולהרגע עם שפתיים אדומות.

לא יודעת להסביר אבל לראות את השפתון שלי מרוח על כוס הקפה או על המכסה, גורם לי לרטיבות.

אחרי בוקר סוער עם זוגתי, בעודנו מתאוששים ודוחים את הקץ להתחיל יום עבודה, אני מזכירה לה בלחישה בפעם האלף שליום הנישואין הקרב ובא אשמח לקבל מתנה מיוחדת. לשתינו ברורה המתנה - אישה אסרטיבית, אריסטוקרטית, מבוגרת מאתנו ובעלת נסיון שתענג את זוגתי ותפתח בפניה עולם מופלא וחדש של תענוגות. אני הייתי צנועה והסתפקתי אפילו בארוע חד פעמי. התשובה הקבועה הייתה ניפנוף נונשלנטי ו"תמשיכי לפנטז". הפעם כשלחשתי שוב על אוזנה שאשמח לראות אותה מתענגת עם אישה בסביבות גיל 50 ואף 55 בואכה 60, היא ענתה בשלוש מילים מכוננות "מקסימום ארבעים ושמונה". לשניה אחת בלבד חשבתי שאני שומעת את המחשבות שלי אבל מיד נשמטה לי הלסת הזדקף לי השמוליק וכך דחינו את הקץ בעוד שעה.

יום נישואין בעוד חודש וחצי. אם יש לכן הצעות מעניינות אשמח לשמוע. גם כאלו שלא כוללות אתכן.

אבל מה עושים כשיש רצון והדבר לא עומד??

אמצע יום עבודה. מרגישה מרחפת ולא מפוקסת. החום מתחיל לטפס, שיעול יבש שמפריע לכל הצוות משכנע אותי לקצר את היום. היות ויש לי פגישה בת"א אחר הצהרים, מחליטה כבר להשלים סידורים בסביבה.

יש לי שעתיים עד לפגישה ומחליטה לחזור לפאב שבו ביליתי לראשונה כאישה. הפעם ללא תחפושות ואביזרים, מצויידת רק בשפתון בורדו שלא משאיר מקום לספקות. נכסת לשירותים, מושכת את שפתי ותופסת שולחן באמצע. חבורה של סטודנטיות שולחת מבטים אבל לא יותר. הפאב פתוח לרחוב ואויר חמים משרה אוירה נינוחה. מזמינה כוס תה וקורסון ומרגישה כל כך טוב בשקט שלי ומין רפיון חושים. בסיום מחדשת את השפתון וזוכה למבטים מחודשים מהחבורה. משלמת ויוצאת לחניון. באותה השעה רציתי שחברה לעבודה תשב לצידי ונעביר יחד שעה לא בנושאי עבודה אבל לא העזתי להתקשר. כשסיפרתי לה למחרת היא אמרה שתשמח להצטרף אלי בפעם הבאה.

יש למה לצפות.

חברה של זוגתי קפצה לביקור.

חברה : "יש לך אישה מושלמת.                    אתה צריך לנשק לה את                הרגלים ואפילו את ה ציז                בין האצבעות".

אני : "הצעתי לה אבל היא לא                הרימה את הכפפה".

חברה : ( בחיוך ממזרי ) "עוד אחד              עם פוט פטיש".

אני בחיוך שובב מודה באשמה.

מאז היא וזוגתי מככבות בכמה פנטזיות לוהטות שמאוד מקווה לממש את חלקן.

מתגעגעת לקיץ. לערבים החמים שבהם יצאנו לטיול לילי בחוף מכמורת. להרגשת השחרור כשהתפשטתי והמשכתי בטיול ערום. למבוכה שלך שהלכה ופחתה עם כל טיול. מתגעגעת לזיונים על הסדין שפרשנו בין הסלעים ולירח המלא שהאיר אותנו לזוגות האחרים שעברו לידינו.

אף פעם לא שחררתי. תמיד בשליטה, תמיד צריכה לדעת איפה אני במגרש והיכן כל היתר. לא סומכת על אף אחד שיעשה את המשימה כמו שרציתי. אבל פתאום משהו השתנה. שתפתי חברות וספרתי מי אני מתחת למעטפת, התחלתי לכתוב כאן ולא רק לקרוא אחרות ואחרים. אני בשטח לא מוכר ולא יודעת לאן זה יוביל אבל בפעם הראשונה אני משחררת ונותנת לי להסחף ולגלות מחוזות חדשים. מקווה רק לא לפגוע ביקרים לי בדרך הזו. ואם בהתחלות חדשות עסקינן אז הגיע הזמן להחלטות חדשות.

בעוד ארבעה חודשים אני עם עשרה ק"ג פחות ועשרה ק"מ יותר.

זהו הצבתי מטרה ואתם עדי.

זה הרבה יותר ממה שעשיתי עד היום.

תודה לכם שאתם כאן.

סופ"ש בתל אביב.

בית מלון זול מול הים. מטיילים עד אחר הצהרים. מקלחת, סקס, שנצ, סקס, ארוחת ערב, סקס, מנוחה, מתלבשות ומתאפרות.

היום חגיגה משולשת. ראשונה -חוגגות יום נישואים, שניה - פעם ראשונה שאני אישה בפומבי ושלישית זוגתי לצידי יד ביד. היא מקבלת אותי כמו שאני. אומנם מעכלת לאט אבל מפרגנת. ישבנו בבר גיי פרנדלי ואני בעננים אפילו התחילה איתנו חמודה אחת. חזרנו איך לא חרמניות אש ונרדמנו לפנות בוקר. ארוחת בוקר במלון ואני עדיין עם הלק בורדו חציל על  הצפורניים וזה מספיק לי כדי להרגיש נשית וחושנית.

התברכתי בבת זוג מושלמת שהופכת כל חוויה לזכרון מתוק.

עוד חודשיים מגיע שוב יום הנישואים....

כשהינו ילדים ההורים אהבו אותנו ללא גבולות, אבל בלי יותר מדי חיבוקים ונשיקות. אולי בגלל זה כשהייתי בן עשרים התאהבתי בשכנה שלי בת 50. כשהיא היתה מלטפת את ראשי בחיבה אני הייתי מרטיבה את התחתונים בלי שליטה. היא היתה גבוהה וגדולה, שער בלונדיני שופע ותמיד מתוקתקת. כבר אז הבנתי היכן אני אוהבת להיות. מספיקה תנועת אצבע אחת כדי שאתיצב לרגליה אבל אז לא ידעתי כיצד להפתח ולכן 25 שנים אחרי אני עדיין מפנטזת עלינו. רואה אותי מפנקת את רגליה ונעליה ומודה לכל ליטוף מכף ידה המלכותית.