"אלך אל המדבר ושם אלמד לכאוב"

ברכב פרטי אתה משאיר את הפייה של הדלק כדי לא לפספס טיפות,
ברכב ליסינג עם דלקן אתה ממלא על הדרך לכל השכנות.

ברכב פרטי אתה זוכר שאמרו בחדשות שחסכוני לנסוע על תשעים,
ברכב ליסינג אתה קבוע על 130 ומאט בקטנה לפני צמתים.

ברכב פרטי אתה מאיץ לאט ובולם בשלבים,
ברכב ליסינג אתה מאיץ כמו טיל וכשאתה בולם יוצאים אדים.

ברכב פרטי אתה מחכה בחשש שיונית תעדכן על מחירי הדלק,
ברכב ליסינג מבחינתך שליטר יעלה 200 הרי זה על חשבון העסק.

ברכב פרטי אתה מקלל את בת דודה שלך שהחליטה להתחתן בנהריה,
ברכב ליסינג אתה עושה לכל המשפחה הקפצות מצומת מסמיה.

ברכב פרטי אתה מכיר בחורה שגרה שעה ממך ומוותר בגלל הדרך,
ברכב ליסינג מצידך שתהיה אילתית או תגור בגבול עם סוריה בערך.

רכב עם דלקן מהעבודה זה סקסי!

2 רכבים בחנייה של 2 בוסים שונים מ2 עבודות שונות, גורם לי
להתבאס שעוד חודשיים אני צריך להתפטר כדי ללמוד באוניברסיטה.

עכשיו נותר רק למצוא דירה.

יש קשרים שמסתיימים בכעס, תסכול ועצבים,
ויש שמסתיימים בחיוך, חיבוק ואיחולי הצלחה הדדיים.

יש קשרים שאתה אומר לעצמך: "למה לעזאזל נכנסתי לזה?"
ויש שאתה אומר: "הכרנו, ניסינו, ואפילו היה די כיף".

יש שמסתיימים עם לב שבור, רצוץ ודואב,
ויש שמסתיימים כשאתה מאחל לה בהצלחה מכל הלב.

יש שמסתיימים כי הוא לא מספיק חתיך או היא לא מספיק כוסית,
ויש שמסתיימים כי אין מצב שאתם בעוד 30 שנה ביחד בהופעה של "האנדלוסית".

אם כבר להיפרד, אז בראש טוב כמו בפעם הזו.

מישהי מעוניינת בגבר מודל 87, משומש במצב טוב, מאובזר ומטופל במוסך מורשה??

יצא 765 בפסיכומטרי.

עכשיו אני יכול להרשים בחורות עם משפטים כמו -

הגרסה הסוטה:
"רוצה שאני אחשב את הרדיוס והקוטר של ה.... שלי,
את הנפח של ה.... שלך, ונבדוק אם זה נכנס?

הגרסה הפילנטרופית:
"אם את מובטלת ואני מרוויח 30 אלף,
זה אומר שבממוצע יש לך 15 לבזבוזים".

הגרסה הדאגנית:
"לא מתוקה, אם שתית 2 חביות וודקה וכוסית טקילה,
זה מכיל קצת יותר סמ"ק ממה שמותר בחוק כדי לנהוג"

הגרסה הפלצנית:
"אם יש לך בפוקר אס ומלך ועל השולחן פתוח מלכה ונסיך,
אל תעשי All in כי ההסתברות שיצא לך רויאל פלאש היא 1 ל128.

"היפה והחנון 4" הנה אני בא...

ואני מקדיש לעצמי את:

"תן לשים ת'ראש על דיונה
תן למוזות קצת לרעום
תן לנוח על כל שעל
תן את הכבוד לצה"ל".

וכדברי פולי: "כל הכבוד לצה"ל! תחזקנה ידינו אחינו..."

וכדברי שייקה: "30 שנה לך תזכור..."

וכמו שאמר גברי: "תוסיף לך עוד 3 שעות בתצפית וכו.."

רות סוף למילואים.

פוסט על שלג, זין ומה שביניהם.

"כמה סנטימטרים ירד אצלכם?"
"השלג עבה או דק?"
"השלג נחלש או שהוא עדיין עומד?"

ופתאום חשבתי לעצמי ששלג זה ממש כמו ....
שניהם נמדדים בסנטימטרים.
הכי חשוב בשניהם זה העובי.
הגודל שלהם הוא פונקציה של טמפרטורה.
שניהם מידלדלים וקטנים כשיוצאים נוזלים(גשם וזרע).
עם שניהם אנחנו ממש אוהבים להשתעשע.

ואגב, למה לעזאזל כל מי שיש לו ג'יפ מרגיש צורך לצאת
כשיש שלג, ולעשות 50 סיבובים סביב עצמו בכל כיכר?
אח יקר, ראינו שיש לך ג'יפ.
ראינו גם שהג'יפ שלך יכול לנסוע בשלג בלי להיתקע.
אנחנו, פשוטי העם, לא ממש מסוגלים לנסוע בשלג.
אתה כנראה הצלחת בחיים ויש לך ג'יפ. אנחנו לא.
עכשיו תזיז את עצמך ואת הג'יפ הביתה ותלך לשחק בשלג עם הילדים.

אז פה אצלנו בפריפריה השלג הגיע בשיא ל25 סנטימטר עבים במיוחד.
סוג של כושי השלג הזה.
לא חושב שיש גבר שהיה מתנגד לזין בגודל שכזה.
לא חושב שיש אישה שהיתה מתנגדת לבן זוג עם כזה.

אבל מה יגידו הירושלמים שאצלם ירד רק 3.5 ס"מ דלילים במיוחד?
אולי שינסו ויאגרה...

בא לי שתאהבי אותי, בא לי שתצחקי ממני, בא לי לשעשע אותך,
בא לי לראות אותך, בא לי לשרת אותך, בא לי לפנק אותך,
בא לי שתסשני אותי, בא לי שתצליפי בי, בא לי שתקשרי אותי,
בא לי שתשלטי עלי, בא לי שתחליטי על שנינו, בא לי שתובילי אל האור,
בא לי שתכאיבי לי, בא לי שתעני אותי, בא לי לסבול בשבילך,
בא לי לצאת איתך למסיבה, בא לי להיקשר שם לצלב, בא לי שתהיי גאה בי ,
בא לי להרשים אותך, בא לי להוכיח את עצמי, בא לי שתהיי מרוצה ממני,
בא לי שעווה, בא לי מצבטים, בא לי הצלפות, בא לי חגורת צניעות,
בא לי קולר, בא לי שרשרת, בא לי שתרגישי עלי בעלות,
בא לי להידמות אלייך, בא לי להתמזג איתך, בא לי שנהפוך לגוף אחד,
בא לי לחקות אותך, בא לי ללמוד ממך, בא לי להתקדם על פי הוראותייך,
בא לי לענג אותך, בא לי לרומם אותך, בא לי לעשות אותך מאושרת,
בא לי שתחייכי, בא לי שתצחקי, בא לי שתשמחי, בא לי שיהיה לך רק טוב,
בא לי להשתפר כאדם, בא לי להצליח כגבר, בא לי ללמוד להיות עבד.
בא לי הכל.

אבל הכי בא לי שיבוא גם לך...

בתל אביב יש יותר מהכל.
יותר אנשים, יותר כסף, יותר עשירים, יותר מפעלים, יותר יהלומים,
יותר סופרים, יוצר ציירים, יותר פסלים, יותר משוררים, יותר זמרים, יותר מלחינים,
יותר מפיקים, יותר בימאים, יותר שחקנים, יותר יוצרים, יותר תסריטאים,
יותר עובדים זרים, יותר עובדי קבלן, יותר עובדי נקיון, יותר פיליפיניות,
יותר סמים, יותר פושעים, יותר עבריינים, יותר אנסים, יותר רוצחים,
יותר מסיבות, יותר אלכוהול, יותר בילויים, יותר מועדוני סאדו,
יותר הומלסים, יותר זונות, יותר קוקסינלים, יותר הומואים, יותר ליידי בויז,
יותר מלכות בתשלום, יותר מלכות בחינם, יותר מתחלפות, יותר כוסיות,

אבל הרבה הרבה הרבה פחות שלג!!!!

והנה משהו שלכם לעולם לא יהיה צפונבונים יקרים.
אצלנו, פשוטי העם מהפריפריה, הכל לבן עכשיו:-)

בקושי בקושי, פתיתים קטנטנים, אבל עדיין זה שלג!
הדבר הלבן הזה שנוחת לי על הבית זה לגמרי שלג!

"קדימה שלג, יותר חזק, עוד, כן עוד, קדימה אתה מסוגל,
תמשיך חזק, לא להפסיק, כן, כן , יותר מהר, יותר חזק!!!
יפה שלג. יפה. תגביר קצב, מעולה. בדיוק ככה"

ואולי אז הוא גם ייתפס...

מכירים את הרגע הזה, בו אתם מבינים שמה שלא תעשו, איך שלא תנסו,
כמה שלא תתאמנו, אתם לא מספיק כשרוניים כדי להצליח במשהו? כדי לנצח את עצמך או את היריב?

לא, אני לא מדבר על תבוסתנות מראש, אלא על רצון אדיר להתאמן, להשתדל ולנצח.
רצון להיות טוב יותר, לרוץ מהר יותר, להיראות יפה יותר, לחשוב חריף יותר, להיות חזק יותר,
לנתר גבוה יותר, לנתח בהיר יותר, להסביר נהיר יותר, או בכלל להיות יותר וזה לא מצליח?

אצלי למשל, זה קרה בצבא כשרצתי 2000 בראבק מטורף, הגעתי לקו הסיום באפיסת כוחות
כשהשעון מראה 6:33 דקות וגיליתי ששוב, שוב כמו בכל הפעמים הקודמות, האתיופי של הפלוגה עקף אותי.
ניסיתי, באמת שניסיתי. אפשר לומר שנתתי הכל. לקו הסיום הגעתי כמו רכב שקורס בטיפת הדלק האחרונה, חורק ומשתעל עד לקו הסיום.
והאתיופי? הוא בטח רץ עם סיגריה בפה ובדררך התקשר לחברה...

למה נזכרתי בזה בכלל בשעה כזו של הלילה?
כדורגל. יותר נכון עוד סופר קלאסיקו שהסתיים לפני חצי שעה.
(כותב הבלוג מביע צער בפני אלפי קוראותיו ומעריצותיו, על כך שמכאן ועד סוף הפוסט
הוא יתעסק בנושא המוזר והמשעמם הזה, ההוא שכולל 22 אנשים שרצים אחרי כדור,
וגם כשהם סופסוף מגיעים אליו הם בועטים בו.
או כמו שאתן נוהגות לומר: "אז בשביל מה בכלל הם רודפים אחריו?").

ריאל מדריד שוב הפסידה לברצלונה. שוב הובילה, חשבה שהנה מגיע הרגע בו תנצח,
שהנה השלטון בפסגת הכדורגל מחליף ידיים, שרונאלדו עוד רגע הופך לשחקן הטוב בעולם,
אבל...

אבל ממול יש ננסים וגמדים ש160 סנטימטר סה"כ מפרידים בין הרצפה לקצה פדחתם.
שחקנים כאלה שנראים כחושים, נמוכים, עדינים ושבריריים, כאלה שאתה תוהה לעצמך
איך אמא הסכימה להם בכלל לצאת לשכונה ולשחק.

הפעם הם חושבים שזה סופסוף יקרה. שאחרי פעם אחת בה ניצחו בגביע ייתכן וזה באמת אפשרי.
"אולי אנחנו לא פחות טובים מהם וסתם הפסדנו כל פעם בצורה מקרית?" הם תוהים לעצמם.
הם גם עולים ליתרון. "הפעם לא ניתן לזה ללכת לאיבוד" הם ממלמלים.

עוד שעה חולפת.
שוב ברצלונה מנצחת, 2-1 במדריד הפעם.
הם באמת ניסו הכל. רצו, התאמצו, הגנו, כיסחו ואפילו ניסו לבדוק
את עמידות פרקי הידיים של הגאון הארגנטינאי, כשפפה דרך עליו עם כל הפקקים.

עמוק בלב הם יודעים עכשיו, שבסופו של דבר הננסים בסגול כחול
פשוט כשרוניים יותר. אפשר להתכחש לזה, לסרב להאמין בזה, להאשים את השופט,
להאשים את מזג האוויר ואת אלוהים שאולי אוהד אותם.

אבל בסוף?
בתוך עצמם גם הם יודעים שהיריבים פשוט טובים וכשרוניים יותר.

גם אני יכול להתאמן ולרוץ מהר - ממש מהר.
ועדיין אחרי 2000 מטר יחכה לי שם בצד האתיופי שבכלל לא הזיע...

למישהו יש שמפניה?
ואמוס בארסה. ויסקה קטלוניה.

הגיע הזמן להעלות את הרמה באימונים.
אחרי שבוע הפסקה בשל מחלה, הגוף מרגיש רופס ומידלדל כזה.
אז לראשונה בחיי קניתי מכשיר כושר ביתי.

לא עוד סטים של מקבילים על המעקה בין הקומות בבית, 3 מטר מהרצפה
ותלוי בין שמים וארץ, עת הלב נושא תפילה שהוא יחזיק מעמד עם כל 75 הקילו המעטרים את גזרתי.

לא עוד עליות מתח על מתקן התלייה בגינת המשחקים השכונתית,
עם משקפי השמש בימי החמסין הלוהטים, כשאמהות השכונה מפחדות שמא מדובר בפדופיל.

לא עוד שכיבות סמיכה על הרצפה החלקה בשל אי אלו חומרים,
כשהידיים זזות ורועדות ובקושי מסיים סטים של שלושים.

עכשיו יש לי מכשיר למתח, מקבילים וחזה בחדרי הקט והחמים.
וזה אפילו בלי משקולות, אלא כושר די טבעי.

אתן הנשים מורטות, מתאפרות, מתחטבות, משקיעות ומתלבשות כדי להיות סקסיות בעיני הגברים.

מה שלנו יש להציע זה הרבה יותר פשוט - קצת כושר, אימונים ופיגורה עם הרבה שרירים.