מה למעלה - מה למטה?!

מה יהיה?

מה יהיה?

מה יהיה?

***
הלבן של שבועות

כמו ישבנה ושדיה

שהסתתרו בצל הביקיני.

***
בקיץ הזה היא תלבש לבן.

ואני לא אלבש כלום

ועדיין אהיה לבן.

***
בשדה כותנה קבוצת שחורים עובדת.

בשדה כותנה עובדת על היום.

***
הלבן של היוניקרן משגע אותה.

אמרה יונה. ואני רציתי

להתחכך בבשרה כמו תפילין.

***
הפיל הלבן.

החמור הלבן.

השקר הלבן.

האדם הלבן.

העיר הלבנה.

והשלג.

והחיים והמוות.

ואני והיא שעוד לא הגיעה.

***
מה יהיה?

מה יהיה?

מה יהיה?

אחרי שראיתי אתמול "הנוקמים" (סרט גרוע. אין סיפור),

חלמתי בלילה שאני גיבור העל האמיתי

היכול להציל את העולם.

ענדתי טבעת המסוגלת לירות לייזרים שאפילו חייזרים

לא יכולים לעמוד בפניהם. והיה לי כוח כמו לעשרה ענקים ירוקים.

ויכולתי לעוף. לצלול. לרוץ במהירות האור. ולחזור.

והייתה לי נערה מהסרטים. דבש טהור.

והיה לי נמסיס. שחור משחור.

***
המפעילים שלי היו שלמה ארצי עם שפם, דודו זר בלי שפם ודני ליטני עם גיטרה חלודה.

והם לא אמרו כלום. רק פיצחו גרעינים בדממה בפינת בית קפה שכונתי.

וקיבלתי מהם משימות בקוד נקישות על שולחן פורמייקה.

***
אבל ביום שישי ושבת - לא הסכמתי בשום פנים ואופן לעבוד.

גם אם יתפוצץ העולם.

למקרים כאלה, אמרתי להם, שייקחו גיבור על שהוא גוי של שבת. ערבי. תאילנדי. סנגלי. באטמן. מה שבא.

אני נשאר עם האבטיח והגבינה המלוחה ותשבצי ההגיון של בירמן.

מול הראי

גיליתי כרס קטנה

מתפתחת.

***
יוליה אמרה לי השבוע

כי שערות לבנות ראשונות

מבצבצות ביערי האפל.

***
אז מה?! עדיין עומד לי -

תורן מלא.

***
משמע - אני קיים.

באפריל 2004 נכנסתי לכאן בראשונה ואני בן 25 (כמעט).

במאי 2012 נכנסתי לכאן בצהרי שישי ואני בן 33 (כמעט).

***
מה השתנה מאז כאן.

הכל ולא כלום.

כמה אנשים מכירים את הדמות שמבעד למראה?

אפס קצהו.

***
אני עובר על התכתבויות ישנות.

שברי מילים. זיכרונות וירטואליים.

***

את זוכרת שהתכתבנו בשנת 2007?

התבגרנו מאז.

***
אני רומנטיקן של נוסטלגיה דמיונית.

***
דרישת שלום חמה גם לך, דני קיי.

בלילה חלמתי על בית הספר התיכון.

ועל הצבא.

ערכתי רשימות של כל הנערות.

והחיילות.

על הספסלים בחצר האחורית.

וברכבת חזרה מלבנון.

***
כל הנערות. והחיילות.

התעוררתי.

תל אביב בהקה בשמש של בוקר.

שתיתי קפה ופרסתי לעצמי עוגת פרג.

הזמן חלף בעצלתיים עד למוצאי השבת.

לא דיברתי עם אף אחד.

גם לא עם חתולי הרחוב.

***
לאן נעלמו כולם?

לאן העלמתי את כולם?

מתחפר במיטה.

טוב, לא רק במיטה, גם בכורסא.

אני חפרפרת. חולד. נברן.

הטלויזיה כבויה. הקיר לבן.

מזל שיש מדף ספרים.

יצאתי לעצמאות.

***
יד ימין. יד שמאל.

דגל 'שק. הכתף 'שק.

פורקן.

עמוד נוח.

***
כאן - אני כותב רק על אוננות.

מזל שיש גם חיים אמיתיים.

***
לרגל החג - כל שירותיי פתוחים בחינם לכולן.

מה יישאר ממני אחר הצהריים?

כעת, אני גוש בשר. מדמם.

עוד רגע קט יבואו החתולים העזובים. והעורבים.

***
בגבעות אחוריי צומח עשב בר פראי.

מגדל המים שבשיפוליי עומד נטוש ויבש.

אנה נעלמו ידיהן החרוצות של עובדות האדמה?

***

הייתה זו שנה קשה לחקלאים.

***
בואי. אני קורא לה. בואי נקודה אדומה.

כתבי לי שגם אני שייך. לכאן.

אינני תרמית.

אינני בבואה.

אינני מיתוס.

אני - דני קיי - ליצן יהודי.

אני - אוואטר.

****
"כולנו זקוקים לחסד", אמר נתן והוסיף, "כולנו זקוקים למגע".

אני הולך לאונן במקלחת.

הבתים בתל אביב דבוקים אחד לשני

כמו אבני לגו. גם הזיעה.

***
שישי בצהריים כמו שבת בצהריים. השלווה

נקטעת בגניחות השכנים בבניין הצמוד. עשרים

דקות בשיכרון חושים של אחרים מפריעים לי

להתבודד עם הולמס. שרלוק הולמס.

***
בדלית ברירה, אני שותף פעיל למעשה האהבה שלהם.

יורד ועולה. יורד ועולה. מנסה להיגמר ביחד איתם

באורגיה מזויפת. קונצ'רטו לחצוצרה ותופים של צהריי שישי.

***
שרלוק אומר: "חיי אינם אלא מאמץ ממושך להימלט משגרת הקיום החדגונית".

החופשה הכפויה ממיטה עלי חידלון.

אני מחפש את עצמי בשדות זרים.

זרים של חמניות או כלניות

אין בתל אביב.

גם מין אין. אז הלכתי

לשתות בקפה.

***
בקפה חצי ריק. הזמנתי חצי

כריך חביתה. חצי כוס מים.

קפה גדול וחזק.

***
הבלונדינית שישבה על הספה נראתה טוב.

ראו לה את הכתפיים הבלונדיניות ואת העיניים הבלונדיניות ואת השפתיים הבלונדיניות.

אחרי חצי שעה הוא בא. קירח עם זקן צרפתי. קמטים מתחת לעפעפיים. נשק לה על הלחי. קרוב לאוזן.

היא הטמינה יד בירכו הפנימית.

***
הברונטית שישבה לא רחוק מהבלונדינית דיברה בטלפון ללא הפסקה.

מדי פעם היא נפנפה בידה הפנויה בשער שגלש לה עד אמצע הגב.

אחרי כמה דקות היא קמה התכופפה לחפש דבר מה שנפל לה מתחת לכסא.

מי שהסתכל לכיוונה יכול היה לברך לשלום את חריץ ישבנה הלבן שחייך כמו הירח בתחילת החודש.

***
הגיקית ישבה שולחן לידי. היא סיכמה מאמר באנגלית. על שולחנה היה קלמר ג'ינס (עוד יש כאלו?!).

מרקרים. עטים בכל מני סוגי צבעים ומחברת שורה אחת. היא הרכיבה והסירה את משקפיה חליפות.

צמה. הייתה לה צמה. לא ארוכה מדי. שערה בצבע טבעי של שקד. כפכפים לרגליה. כשהרימה ידיים לאויר

ראיתי את חזייתה הירוקה מציצה ברווח שבין בית השחי לחולצה.

אני יודע שהיא השאירה גבר קשור למיטתה.

***
החופשה הכפויה ממיטה עלי חידלון.

חזרתי הביתה. חדר וחצי. לאונן את עצמי לדעת.

נחתכתי בגילוח.

דם ניגר.

תיבלתי את הסלט.

***
כעת הכל בסדר.

ככה זה בפסח.

צריך ליישר את המעגל.