אחרי שראיתי אתמול "הנוקמים" (סרט גרוע. אין סיפור),
חלמתי בלילה שאני גיבור העל האמיתי
היכול להציל את העולם.
ענדתי טבעת המסוגלת לירות לייזרים שאפילו חייזרים
לא יכולים לעמוד בפניהם. והיה לי כוח כמו לעשרה ענקים ירוקים.
ויכולתי לעוף. לצלול. לרוץ במהירות האור. ולחזור.
והייתה לי נערה מהסרטים. דבש טהור.
והיה לי נמסיס. שחור משחור.
***
המפעילים שלי היו שלמה ארצי עם שפם, דודו זר בלי שפם ודני ליטני עם גיטרה חלודה.
והם לא אמרו כלום. רק פיצחו גרעינים בדממה בפינת בית קפה שכונתי.
וקיבלתי מהם משימות בקוד נקישות על שולחן פורמייקה.
***
אבל ביום שישי ושבת - לא הסכמתי בשום פנים ואופן לעבוד.
גם אם יתפוצץ העולם.
למקרים כאלה, אמרתי להם, שייקחו גיבור על שהוא גוי של שבת. ערבי. תאילנדי. סנגלי. באטמן. מה שבא.
אני נשאר עם האבטיח והגבינה המלוחה ותשבצי ההגיון של בירמן.
לפני 12 שנים. 18 במאי 2012 בשעה 10:28