My Puffy Down Fetish Life

בא לי לעטוף אותך, לקשור אותך, למלא אותך, לגרום לך לטשטוש בין כאב לעונג.

שיט שכחתי מה רציתי לכתוב

אין ברירה והמוח מטייל

עוד רגע נרדמת הרגל

איפה סירות המפרש? הו רב חובל

לא משהו שראוי למאמץ הכתיבה

אולי מחר ייצא מזה שיר

לא הלילה: אולי מחר. 

השמים מאחורי הרכס שואגים ברקים

גחליליות מנצנצות בירוק בעצים השחורים

שקט מופר במוזיקה מעורבבת

צחוק מתגלגל ונשיפה ארוכה החוצה

לילה בסאן פדרו.

דודו מהדהד בתוכי: ״עדיף הטירוף, השגעון״

היא נמצאת כאן בגואטמלה. אני מרגיש את זה.

זה להתעטף במעיל גדול, עבה וארוך, לסגור את הרוכסן עד הסוף, ללבוש מעליו עוד מעיל, קצת יותר קטן - כדי שילחץ - ולהדק אותו חזק-חזק על הגוף.
להכנס לשק שינה עבה ורותח, ושתקשרי אותי חזק-חזק בתוכו. תזרקי אותי בתוך חדרון קטן על הרצפה ובבוקר תגיעי להתיר את הקשרים ונתחלף בתפקידים.

אבל מציק לי נורא לעשות את זה מהסלולרי…
אולי כשאני אחזור מהטיולונצ׳יק הזה אני אכנס לזה בכל הכוח.

בתיכון היה לי בלוג, בישראבלוג, כמו לכל אחד שהכרתי אז בערך. הוא לא היה אנונימי ועם זאת הרגשתי שהרבה דברים אני יכול לפרוק דרכו. מקווה שכאן, כשאני רק כינוי, אני אוכל להתחיל להתמודד בפעם הראשונה עם מי שאני באמת.

שיהיה המשך שבוע מעולה... חבל שמחר זה היום האחרון לסקי, הייתי ממשיך עוד שבועיים ברוגע הזה בכיף

כבר כמה שנים, הרבה שנים, שזה ככה. בתוך הכלוב, או הארון.
נוגע בידית הדלת ומיד עוזב.
כאילו נגעתי בגחל לוהטת.

הדלת לא נעולה, אבל יקח עוד הרבה זמן עד שאני אעיז לפתוח אותה.