תוספות

כי יותר חשוב לי שתהייה על הברכיים מאשר שתסבול

חוזרת למיטת הסרטוטים

עם קטעי תמונות בפאוז
 ומשפטי מפתח מפוצצים
כשיש לי סיפור טוב המציאות תחכה
דחיינות?
אלרגיה לקפה?
אני לא עייפה, זאת לא הסיבה
אולי עצלנית
רוצה אבל...אולי לא מספיק רוצה
זאת לא פנטזיה
ואני לא שואפת להגשמה
זה ריאליסטי בדיוק במידה הנכונה
זה לא התסריט הזה שיביא את הישועה
פה המטרה היא לגמרי שונה

בלי דד ליין אין לי גבולות
אני מותירה לי מותרות
ומתרצת הצדקות
שברתי שיא אישי, ואין לי נקיפות
(נו זה גם משהו, לפחות)

ומחר יום חדש
אני משכנעת את עצמי

יודעת שעד שלא אהיה בלחץ
יהיה לי מאוד קשה להזיז אותי
לחזור לכאן ועכשיו ולא בעולם החלופי שהוא רק שלי

נפתח חלון הזדמנויות ואני תוהה מה בא לי

וכשאני כותבת "מה" אני מתכוונת ל"מי"

כי כל אחד מביא איתו משהו אחר

בסדר... כנראה שגם ככה עד מחר זה יעבור לי

אבל אני שמחה לפחות שיש את החלונות האלה

וגם, שאני לא באמת ממש צריכה אותם כבר

אחרי כמה זמן זה לגיטימי להשאיר אצלו נעלי בית? 

בלי שיחשוב שאני מקננת....

כי קררר

ואל תצחקו עליי בבקשה, שואלת ברצינות.

קרה לכן שגמרו לכן בפה ולא שמתן לב/הייתן בטוחות? 

ולבנים שבכל זאת נכנסו כי הכותרת וזה.... 
לכם קרה? 
או  נפוך... שגמרתם למישהי בפה והיא לא הרגישה?

וכשחושבים על זה.. שאלת בונוס. 

זה סימן טוב או רע? 
ולמי? 

לא מרשה לך להגיב!! 

(סומכת עליך עם התרתי)

אולי... לפחות פה תקשיב לי

❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

אוהבת 

כבר אין לי כוח

:( 

כמה דקות אחרי והרבה התפתלויות וציחקוקים וניסיונות למשא ומתן מצידי הוא מסביר לי שזה רק ביטוי, שלא התכוון לפשוטו כמשמעו. 

שהתחת שלי לא באמת בסכנה

עדיין

צוחק עליי שאני ככה נלחצת, נהנה להלחיץ. 

אני לא בכושר אמרתי לו

מהרבה בחינות

צריכה זמן ותירגול ואימונים

נראה שיש לו סבלנות

גם זה מפתיע אותי

גם זה כמו הרבה דברים אחרים. 

מנסה לשמור על סבלנות גם מצידי

מתרכזת בלא להתרכז

מתרכזת בלחזור לחיים

הגבול גבול שנחצה לפני כמה חודשים ומאז שוב ושוב עד שאני אפילו מעיזה להודות שאני אולי בעצם כן נהנית....אבל רק בתנאים מסויימים. 

כנראה, סיכוי סביר, כך מתוכנן... יצטרך להחצות שוב, גם איתו. אם התנאים ימצאו מתאימים. 

אני עדיין חוששת

אבל גם בזה לא מתרכזת

כבר כמעט מתורגלת. 

"הראש זה החלק הקל" הוא עונה כשאני מסבירה לו כמה אני מפחדת. 

אבל אני כבר לא חוששת ממנו. 

רק מעצמי. 

הוא בא

כשהוא בא

והוא עושה בדיוק מה שאני אומרת לו לעשות

והוא טוב, במה שהוא עושה

ואני טובה, לי, שאני אומרת לו,  לעשות. 

ואני קצת מקנאת בו

כי אלו הדברים שאני רוצה לעצמי

מה שאני מעיזה לפחות

ואני חושבת

עכשיו

מה יקרה אם אעיז גם יותר

אם אדרוש ממנו את מה שהייתי רוצה שידרשו ממני.

בלי לצנזר

את הדברים שמדליקים אותי

אני בטוחה שאהנה, אם ארגיש מספיק חופשיה, בטוחה. 

אבל איך יהיה לי לחוות בדיוק את מה שאני מחפשת .. אבל מהצד השני. האם זה יתסכל אותי יותר?

אפילו עוד יותר, ממה שאני כבר ככה מתוסכלת בעצמי?

זה לא הוא שמתסכל אותי.

הוא נפלא לי

מפתיע

מרגש

הוא לא יודע, אבל הדיגדוגים מתחילים ברגע שאני מקבלת ממנו הודעה.

ברגע שהוא רוצה שוב לבוא.

כן, רוצה...אני לא באמת שולטת אז מותר לו... לרצות. 

ולי מותר להרגיש לא נעים כשאני שוב לא מסוגלת להזמין אותו לפה. 

וההרגשה הזאת, שהוא רוצה.... אני שמחה שהוא רוצה.

ומופתעת.. כל פעם מחדש... על כל פעם, מחדש...

זלגתי, כהרגלי. 

האם אמשיך להחליף בראש תפקידים? לזפזפ באותם רגעים? 

הוא בא לי

והוא בא לי טוב

כשאני מרשה לו לבוא. 

כשאני מרשה עוד קצת לעצמי....

 ועם כל החוויה.... ועם כל הכבוד

וכל הכבוד לי

זאת לא אני

?! 

דברים שמעדיפה...כתבתי 

מול סדרה על ספה

ובאמת

מה התירוץ שלך?

תרשום תרשום

זה כלכך אתה