לפני 13 שנים. 2 ביוני 2010 בשעה 6:25
(את הזיכרונות האלה כתבתי עם Me and a Gun מתנגן ברקע, בלולאה.
הווידיאו הוא לא של גרסת האלבום שהקשבתי לה, ושלא הצלחתי למצוא באתר.)
http://www.youtube.com/watch?v=Lw5z3OfsKd0
יום שישי שעבר השתכרתי כמו שלא השתכרתי כבר הרבה מאוד זמן.
בסוף הקאתי. זה לא קורה לי הרבה, אבל מסתבר שאני לא שותה כמו פעם.
לו יכולתי לראות את ההשתקפות שלי מבעד לרפש הסגול-אדום שבאסלה, מבעד לטשטוש של האלכוהול והדמעות, לו יכולתי אז בטח הייתי בוכה עוד יותר.
יש לי כמה דברים לבכות עליהם. החיים שלי ממש לא נמצאים איפה שאני רוצה אותם כרגע.
והבכי משחרר, אז אני מרשה לעצמי... 😄
לא מתוך רחמים עצמיים, אלא מתוך עצב, וכעס, ועוד כעס, ועוד כעס. כעס על עצמי ועל העולם, בעיקר.
על חוסר שיתוף הפעולה בינינו.
אז אני מרשה לעצמי. גם ככה אני לא בוכה הרבה. פיזית, לא יוצא לי. נתקע. לעזאזל איתו, הוא נתקע.
מעולם לא נאנסתי. באמת שלא.
לא קרה לי מקרה שאדם שפוי היה מגדיר כאונס. מצד שני, שפיות אף-פעם לא הייתה הצד החזק שלי... אולי יש שם קשר...
גיל 16. מערכת יחסים ראשונה. מערכת יחסים חמה. הכל בסדר, באמת. אין אהבה, אבל יש חום, ונועם, וחיוכים כנים.
ארבעה חודשים של קשר. בעיקר דיבורים. ישובים שונים, אז קשה להיפגש. ניחא. המון טלפון ומסנג'ר 😄
באותם מקרים נדירים שיוצא לנו להיפגש, נהנים. אפינו עוגה. 😄 וסקס. סקס יבש, כי יש זמן וסבלנות. עוד לא יצא לי לגמור. נהנים. 😄
אחת הפגישות. הפעם אצלי. היום עבר מעולה. אין על המשפחה שלי, והכלבה שלי עוד הייתה אז גורה 😄
הגיע הלילה. אנחנו בחדר שלי. הכל שקט. הכל בסדר. באמת בסדר... במיטה... נגיעות... הכל נעים. הכל אמור להיות בסדר...
נגיעות. נעים... התחתון שלי יורד. נעים... ירידה... נדמה לי שהיה נעים... לא, היה נעים. גם עכשיו להיזכר בזה די נעים.
לשון. התפתלתי. וגמרתי.
ומשהו בתוכי קרס באותו רגע.
ראיתי כלום.
משום מקום, I felt violated.
הסתובבתי.
בהיתי. בכלום. בשתיקה. והרגשתי ...
"נראה כאילו אנסתי אותך."
אולי הנוסח היה שונה, אין לי מושג כיום. זה רע?
איך מעבירים את הבלבול, והכאב, והסליחה שהיו באמירה הזאת? שום דבר לא הצדיק את מה שעברנו באותו לילה.
פניתי לקיר, ונרדמתי...
בבוקר למחרת בקושי דיברנו. חודשיים לא דיברנו. בתום החודשיים, שיחה קצרה סיכמה את מה שכבר היה ידוע לנו וברור.
נפרדנו, כמובן.
זאת לא הייתה הפעם האחרונה שלילה כמו ההוא עבר עלי, כי בגיל 20-21 קרה לי שוב דבר דומה. בדרכים יותר גרוע, בדרכים אולי פחות.
היה לי סקס טוב יותר בחיי, אבל כמעט תמיד טעון רגשית בטירוף, ולעיתים קרובות ממש לא על הצד הטוב.
"לא על הצד הטוב" במובן זה או אחר. לפעמים לקחו לי כמה חודשים להבין מה היה דפוק שם-
להבין כמה הסקס, או היחסים, או אין לי שמץ מה דפק לי את השכל.
גם היה לי סקס טוב מאז, בערך, אבל מעט מאוד ממנו.
על הבתולין שלי שמרתי מאז. חצי מתוך רצון כן וחיוך, וחצי מתוך פחד תהומי שאם סקס אוראלי יכול להעביר אותי חרא, אז סקס מלא יכול להרוס אותי וזהו.
הראש שלי צועק לי שזה נכון.
את הסיפור הזה כבר סיפרתי בעבר. הוא אף-פעם לא נשמע לי יותר הגיוני. אולי זאת אומרת שאין, ולא תהיה, סגירת מעגל?
יצאתי מיום שישי עם מספר טלפון.
אין לי מושג אם כדאי לי להתקשר.
אין לי מושג מה להגיד, בטח שלא אחרי המחזה שנתתי. לפני, בזמן ואחרי האסלה, זאת אומרת...
אין לי מושג אם יש טעם להשקיע מעצמי.
אין לי מושג אם אני אדע איך.
חזרנו באותה המונית.
לחדר שלי נכנסתי לבד.
לא זכור לי הרגע בו נרדמתי.
בבוקר סיפרו לי שעשיתי הרבה מאוד רעש. נדמה לי שזאת הייתה המוזיקה.
לפחות כשהערתי את השכנים היה כבר בוקר.
מוקדם, אבל בוקר.
