לפני 14 שנים. 10 ביוני 2010 בשעה 0:25
ואז, לפעמים, משהו ניצת. ככה פתאום 😄
יש שיר שהתחלתי לכתוב לפני שבועיים בערך. אני רוצה, רוצה, רוצה כל-כך לסיים אותו אבל משהו עדיין חסר.
המוזה חזרה אליי פתאום - זרימה חמה של הארה המתחילה בחזי ומתפשטת עד קצות אצבעותיי, וזה מרגיש נפלא. עוררות.
מאיפה באות העליות והירידות, אני לא רוצה לדעת. כל יום מדאיגה אותי המחשבה שלעולם לא אכתוב שוב, אבל זו אף-פעם לא האמת - נראה לי שהחשש עצמו מזין אותי איכשהו.
ואז, לפעמים, משהו ניצת. הרעיון מתחיל להיבנות, ובין אם עכשיו או עוד זמן מה, אני אפסל מהרעיון דבר מוחשי.
אצלי זאת כתיבה.
אני רוצה גם תווים לפסל, וזה עוד יגיע.
בינתיים... בינתיים אני אתמוגג מכך שפעם נוספת גיליתי מחדש את יכולתי לכתוב.
עוד מעט.
אני מקווה שאהיה מרוצה 😄