בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

ענני בראשית{התגשמתי} - אני חושבת שישנם רגעים בחיים שהציפייה שישבו איתנו ויסבירו לנו אינה מותאמת למציאות

לא יודעת מה קרה ומצטערת על הכאב שלך, ובכל זאת ברגע כזה, שלא מקבלים, לעיתים אגב בצדק, כל מה שאפשר לעשות זה לבחור להיות אדם טוב יותר ממה שאני היום, ולהבין שמה שקרה זה של הצד השני ולא שלי

Master Bruce - כן, זה ברור וידוע, אבל זה עדיין מסתכל.
בסופו של דבר לא לי שום כוונה לפגוע, וזה מבאס אותי שנפגעו בגללי ואין לי אפילו מושג איך או למה.
oh well
עכשיו שתקי ותני לי חיבוק ותגידי לי שזה יעבור

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מצד אחד נכון, ומצד שני אפשר להבין בן אדם שמרגיש שלא מספיק שפגעו בו, עכשיו הוא גם צריך להתאמץ בשביל זה שפגע בו.
לפעמים השאלה "מה עשיתי" יכולה להיענות באופן עצמאי. אני באופן אישי אשה די סבלנית ויכולה להסביר דברים לאנשים מכאן ועד טימבקטו, אבל כשאני מרגישה שמי ששואל עושה את זה מתוך מעין עצלנות מחשבתית או מתוך רצון להעביר את האחריות אלי אז גם אני פורשת.
אם אני רואה שפגעתי במישהו, אז קודם כל אחשוב על מה שנאמר לי ואנסה להבין בעצמי מה עשיתי לא בסדר, ורק אחרי זה אבקש הסבר מהצד השני, תוך הכרה בכך שהוא לא חייב לי הסברים ושאני שואלת מתוך רצון כן להבין אותו היטב ולא כי אני מטילה עליו להצדיק את הפגיעה שלו. זה ניואנס עדין שלא תמיד עובר בכתב.
מצד אחד אם לא יסבירו לי איך אדע, מצד שני אף אחד לא עובד אצלי והשיפור העצמי שלי הוא קודם כל אחריות שלי. אז ת'יודע... מקרה לגופו. הקונטקסט הוא חלק מהמסר.

Master Bruce - את צודקת.
יחד עם זה, לפעמים (כמו במקרה הספציפי הזה) באמת שאין לי מושג. עברתי על השיחה המדוברת, ובכנות שלא הבנתי ממה היא נפגעה. וחבל. לא כי אין איך לשפר את עצמי (קצת באסה, אבל לא נורא), אלא פשוט כי מישהי סבלה בלי שהתכוונתי לזה.

היפה_בנשים - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.

חיפושית זבל - אומר מהמקום שלי של פוסט טראומה ומנגנוני ניתוק שלפעמים אני נפגעת ממשהו ולא יכולה להסביר אותו כי זה משהו שקשה לי שהסיטואציה הפעילה ואני עוד לא מסוגלת להסביר אולי אפילו לעצמי כי אני בעצמי בתוך זה.