בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

רואה את התמונות שלך

קורא את הבלוג שלך

את המילים שלך

ובין אם אני רוצה או לא

המוח בורח לעולם משלו

שבו אני במיטה לצידך

מלטף אותך

שורט אותך

מושך בשיערך

נושך אותך

טורף אותך

עוטף אותך

חודר אליך

גומר בתוכך

ואז אני עוצר את עצמי.

אני בכלל לא מכיר אותך

איך הגעתי ללחשוב על זה בכלל

רק מכמה תמונות?

רק מכמה מילים שלא כוונו אלי אישית?

את זרה מוחלטת ואני זר אפילו יותר.

עושה פייספאלם,

סוגר את הבלוג שלך,

וממשיך הלאה.

אבל במקום מסויים

המוח שלי עדיין

בעולם משלו