מזמן לא דיברתי כאן על היחס שלי לדת, אז חשבתי שעכשיו יהיה זמן נחמד, כי למה לא.
אז, אני אתאיסט מוחלט.
אבל להבדיל מהרבה אתאיסטים אחרים, אין לי בעיה עקרונית עם דת.
אז נתחיל באמירה "אתאיסט מוחלט", מה זה אומר בעצם?
ובכן, לתפיסתי, כולם אתאיסטים במידה כלשהי. אין מישהו שמאמין גם ביהוה, גם באודין, גם בקרישנה, גם באמהטרסו, גם בזאוס, וגם בקווצקווטל. כולם שוללים את הקיום של חלק מהאלים. אני פשוט לוקח את זה כצעד אחד קדימה ושולל את הקיום של כולם. היות ואני לא רואה שום סיבה למה יהוה הוא אמיתי יותר מאשר זאוס (מלבד זה שנולדתי במקרה למשפחה שמאמינה בו), אני נאלץ להסיק שאו ששניהם אמיתיים, או אף אחד מהם. מכאן, הסברה שהם כולם לא אמיתיים הופכת מבחינתי להכרחית.
כמו כן, אם אלים בעלי יכולת אדירה כפי שהם מתוארים בספרויות השונות היו קיימים, הקיום של מלחמות דת שהם היו יכולים לפתור בקלות יוצר בעיות לא פשוטות להשערה הזו.
אוקיי, מגניב, אז אני לא מאמין בשום אלוהות של שום דת, למה אין לי בעיה עם דתות? הרי לתפיסתי מדובר באמונה שהיא שקרית. ובכן, כן. אבל מבחינתי השאלה החשובה היא מה עושים עם האמונה הזו. המון רעיונות פילוסופיים, מדעיים, מוסריים, ואחרים התחילו את דרכם בדתות כאלו או אחרות.
אז, אם דת ואמונה באל עוזרת לאדם בעת מצוקה, או נותנת לו השראה לעשות משהו טוב, מי אני שאתווכח עם זה? להיפך. זה נהדר. יש אנשים דתיים נפלאים, ויש כאלו שמשתמשים בדת כתירוץ להתנהגות המחורבנת שלהם. שום דת היא לא אינהרנטית גזענית או להט"ב פובית, או שום דבר דומה. זה אנשים, שמתרצים את ההתנהגות המחורבנת שלהם בדת שלהם. על כל גזען שמסביר למה הדת שלו מצדיקה גזענות, אפשר למצוא מישהו אחר שמסביר למה אותה דת בדיוק מתנגדת לגזענות. על כל להט"פוב שמתרץ את זה כי"אלוהים אמר" אפשר למצוא מישהו שמסביר למה אלוהים אמר בדיוק להיפך. וכן הלאה.
אנשים הם טובים או מחורבנים, הדתות הן רק הפרצוף של זה.