לפני 8 שנים. 29 בינואר 2016 בשעה 22:38
למרות שנורא רציתי, בתכלס. אבל היו לי את הסיבות שלי לא להגיע.
ואנשים שהכי לא ציפיתי מהם לאיזושהי דאגה, עשו כל כך הרבה דברים כדי לשפר את מצב רוחי. גם בעבודה, גם מחוץ לה. ולא אמרתי שאני עצובה, ואפילו חשבתי שאני בכלל לא משדרת איזשהו עצב.
ועדיין, אתמול גיליתי שאני אהובה מאוד על ידי כמעט כל מי שמקיף אותי. כמעט. אבל זה יותר ממה שציפיתי. ודווקא מי שאולי היה מתבקש שיביע עניין במצבי הרוח שלי לא טרחו לבדוק דופק. אולי אני צריכה לשקול מחדש את סדר העדיפויות שלי.
ועם זאת, גיליתי שכל מי שבא איתי במגע יומיומי אוהבים אותי מאוד. וזה נהדר. ואולי רק בשביל זה היה שווה להיות קצת עצובה אתמול
