המסיבה היתה הרבה פחות מהנה עבורי משציפיתי, ונגמרה בבכי והקאה במקלחת. שפל רגשי מהסוג שאני לא נהנית ממנו.
קשה לי עם זה שאתה מסרב להכיר בלגיטימציה של הרגשות שלי. נדיר כל כך שאני מתעקשת על משהו, וזה אפילו לא גרם לך לעצור ולחשוב
בסוף וויתרתי. וויתרתי בהרגשה של התקפלות עם הזנב בין הרגליים. זה לא שווה את המריבה שזה יגרור. אני אתמרמר על זה קצת ואשכח מזה.
***
בשישי אחרי לילה ובוקר מהגיהנום, ביקש שארד מולו על הברכיים במקום הישן שלנו. כמו פעם. זה סגר לי כמה פינות. אני כל כך אוהבת אותך. כל כך התגעגעתי שאפילו לא ניסיתי להתגונן מפני הסטירות, אפילו ששעתיים קודם לכן בכיתי בהיסטריה מהרבה פחות. זה שונה כשאני שם. זה שונה כשאתה מעליי. זה הרגיש כאילו סוף כל סוף חזרנו לעצמינו, ובאותו הערב נפתח אותו הנושא המטופש. עדיין חושבת שלשם שינוי אני צודקת. אבל זה לא שווה את זה. הלוואי ועד הפגישה הבאה נשכח מזה.
**
לא התגעגעתי להפרעות אכילה. הן חוזרות ברגע הכי פחות מתאים. לפני חודש במצב זהה הייתי מחסלת לבד קופסאות גלידה, והיום אני דוחפת בכוח את ארוחת העובד שלי שמורכבת מ2 רולים של סושי. דוחפת בכוח, ומפסיקה בחצי.