שיחה שהתחילה מההצעה שלי ללהגיע אליו במהלך השבוע נגמרה בפרידה.
כי פשוט לא אוהב אותי יותר, ואולי לא אהב מעולם, כי איך אפשר בזמן כל כך קצר גם לאהוב וגם להפסיק?
ואני כל כך מרוסקת שאיבדתי את היכולת אפילו לבכות. ואיך אתגבר? הוא היה, ועדיין, מושלם. כל מה שיכולתי לבקש ויותר. רק לא מסוגל לאהבה (כפי שאמר).
דווקא היינו יכולים להיות זוג נהדר, גבר שלא מסוגל לאהוב, ואישה שאי אפשר לאהוב אותה.
וכואב לי, פיזית ממש, כאילו ליבי נעקר מהמקום. ואני לא מצליחה אפילו לקרוס לשינה עמוקה שתשכיח ממני את עצמי ולו לשעות ספורות.
ואני מרגישה כאילו הייתי כלום ושום דבר, רק לא לרגליו, אלא בפני עצמי. כמו קליפה ריקה של ביצה שנזרקת לפח אחרי שהחביתה הוכנה.
ואני רק רוצה להתכרבל בתנוחת עובר על הרצפה ולחדול מקיום, גם כקליפה. אבל נראה שבלתי אפשרי למות מלב שבור, ונידון עלי להמשיך להתהלך כמו רוח רפאים בדירה שכל דבר בה מעשה ידיך, ולראות במראה כל יום את האדם שהפכתי להיות עבורך, אך אינך רוצה בו יותר.
עריכה:
טורפי נבלות יקרים, תחסכו ממני בבקשה את הפניות שלכם
