סיפור שנזכרתי בו היום, אנסה לתרגם מרוסית. כשנזכרתי בו בכיתי המון מלאה ברחמים עצמיים על כך שלי זה לעולם לא יקרה (בווריאציה המודרנית), אבל אני מקווה שמישהי כאן תקבל ממנו את הנחת שאני זכיתי בה כשנתקלתי בו לראשונה. ואולי יש בו מן האחריות שמוטלת על השולט כלפי הנשלטת שלו - לגרום לה להאמין בעצמה.
לפני שנים רבות הגיעו שני בוחרים לאי. ובאי חי שבט. לראש השבט היו שני בנות. הבכורה - יפה, חכמה, ידיים מזהב. והשניה - לא משהו.
אחד הסוחרים מיד אמר "אני נשאר באי הזה! כאן מצאתי את האושר שלי. אתחתן עם ביתו של ראש השבט, ואקים איתה משפחה"
הסוחר השני הנהן בהבנה "בהחלט, ביתו הבכורה של ראש השבט באמת נהדרת, ואתה תהיה מאושר איתה". אך הסוחר השני נד בראשו "לא, אני רוצה להתחתן עם ביתו השניה"
"אבל היא... לא משהו!" התפלא הסוחר השני, אך הראשון היה עיקש.
למחרת בא הסוחר לראש השבט ואמר "אני רוצה לקחת את בתך לי לאשה, ואתם לך עליה 10 פרות"
"טוב מאוד", ענה ראש השבט. "בתי הבכורה אכן יפה וחכמה, לא הייתי מחתן אותה בשביל פחות. אתה רשאי להנשא לה"
"לא לא!!" ענה הסוחר "אני רוצה את בתך השניה!"
" אבל היא... לא משהו" התפלא ראש השבט "אני אדם הוגן, אתן לך אותה גם עבור 5 פרות"
אך הסוחר עמד על שלו "אני רוצה את בתך השניה, ואני אתן לך עבורה 10 פרות"
לא נשאר לראש השבט, אלא להסכים. החתונה היתה מפוארת ושמחה, ותוך זמן קצר הסוחר השני עזב את האי והמשיך בנדודיו.
בחלוף כמה שנים חזר הסוחר לאי לבקר את חברו. הוא שאל את התושבים היכן יוכל למצוא אותו, והילדים המקומיים הובילו אותו לאחד הצריפים. הוא ראה שם את חברו הוותיק יושב לצידה של אשה יפה באופן יוצא מן הכלל, אוכל סעודת מלכים. הסוחר התפלא "מה, התחתנת שוב?"
"לא, זאת בתו השניה של ראש השבט"
"אבל, איך זה ייתכן?! הרי כשעזבתי היא היתה... לא משהו"
חברו צחק ואמר "אם אתה סקרן, לך ושאל את אשתי מה גרם למהפך שבה"
הסוחר המבוך ניגש לאשה ושאל "איך נהיית כל כך נהדרת? הרי כשעזבתי היית... לא משהו"
היא הביטה עליו בעיניים מלאות חכמה טענתה ברכות "פשוט יום אחד הבנתי, שאני שווה 10 פרות"
