בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקיאה את הכאב

החיים הם קפיצה ארוכה מכוס לקבר
לפני 7 שעות. 25 במאי 2020, 23:50

הייתי נאיבית,

אחרי כישלון מפואר רציתי לאהוב ולהיות נאהבת.

רציתי happy end נואשות, כל כך רציתי...

רק עכשיו כעבור כמה שנים אני מסתכלת אחורה ורואה איזה טעות חיי עשיתי, 

איך הרסתי לעצמי את החיים. 

היה כל כך הרבה סימנים בדרך ופשוט התעלמתי מהם.

תמיד הצדקתי אותו, תמיד ראיתי בו טוב...

שאולי לא היה שם לעולם...

עוד לפני חתונה.

עוד לפני הכל....

אני למדתי מזה הרבה, אני לא יכולה לתקן שום דבר ממה שנהרס. 

אני צריכה ללמוד לחיות במצב צבירה חדש כי אין בררה.

הזכרונות הטובים נעלמים עם כל מה שאני יודעת עכשיו כל זכרון הנאיבי שלי מוחלף במציות מחרידה ומגעילה.

אני מנסה להזכר ברגעים הטובים.

מנסה להזכר בחתונה למשל...

מה אני זוכרת? כלום לא היה כפי שרציתי,

גם לפני החתונה כל מה שסיכמנו אני עשיתי והחתן פשוט עשה מה שבא לו...

בחתונה זה כנרא היה היום העצוב בחיי, אפילו האורחים שמו לזה לב...

תמונות מהחתונה? אין אלבום תמונות, לא היתה שמלה לבנה ואבא של החתן ירד אליי...

ואני רק רציתי שזה יגמר, שיהיה יום חדש. 

רציתי להיות מאושרת.

רציתי לאהוב ולהיות נאהבת...

זה כל מה שצריתי....

 


Pink- What About Us  תהנו

 

 

 

La da da da da, la da da da da

Da da da

We are searchlights, we can see in the dark

We are rockets, pointed up at the stars

We are billions of beautiful hearts

And you sold us down the river too far

What about us?

What about all the times you said you had the answers?

What about us?

What about all the broken happy ever afters?

What about us?

What about all the plans that ended in disaster?

What about love? What about trust?

What about us?

We are problems that want to be solved

We are children that need to be loved

We were willin', we came when you called

But, man, you fooled us, enough is enough, oh

What about us?

What about all the times you said you had the answers?

What about us?

What about all the broken happy ever afters?

Oh, what about us?

What about all the plans that ended in disaster?

Oh, what about love? What about trust?

What about us?

Oh, what about us?

What about all the plans that ended in disaster?

What about love? What about trust?

What about us?

Sticks and stones, they may break these bones

But then I'll be ready, are you ready?

It's the start of us, waking up, come on

Are you ready? I'll be ready

I don't want control, I want to let go

Are you ready? I'll be ready

'Cause now it's time to let them know

We are ready, what about us?

What about us?

What about all the times you said you had the answers?

So what about us?

What about all the broken happy ever afters?

Oh, what about us?

What about all the plans that ended in disaster?

Oh, what about love? What about trust?

What about us?

What about us?

What about us?

What about us?

What about us?

What about us?

What about us?

 

 

לפני 4 ימים. 21 במאי 2020, 23:12

לפעמים אני מרגישה שנאה כל כך נואשת אלייך.

זה פשוט בלתי נסבל.

אז אני מתארת לאצמי שאני נכנסת לעמוד אש.

הוא לא שורף אותי, אני מרגישה את הליטופים שלו, כל הרוע, כל הליחלוך, כל הכובד של הכעס אלייך נשרף.

נשטף ממני עם האש.

אני מתנקה

לרגע קט

הכל ברור והכל חד.

תהנו, הפעם לא בעברית.

 

 

 

 

Feeling used but I'm still missing you
And I can't see the end of this
Just wanna feel your kiss against my lips
And now all this time is passing by
But I still can't seem to tell you why
It hurts me every time I see you
Realize how much I need you
I hate you, I love you
I hate that I love you
Don't want to but I can't put
Nobody else above you
I hate you, I love you
I hate that I want you
You want her, you need her
And I'll never be her
I miss you when I can't sleep
Or right after coffee
Or right when I can't eat
I miss you in my front seat
Still got sand in my sweaters
From nights we don't remember
Do you miss me like I miss you?
Messed around and got attached to you
Friends can break your heart too
And I'm always tired but never of you
If I pulled a you on you, you wouldn't like that
I put this reel out, but you wouldn't bite that
I type a text but then I 'nevermind' that
I got these feelings but you never mind that
Oh oh, keep it on the low
You're still in love with me but your friends don't know
If you wanted me you would just say so
And if I were you, I would never let me go
I don't mean no harm
I just miss you on my arm
Wedding bells were just alarms
Caution tape around my heart
You ever wonder what we could have been?
You said you wouldn't and you did
Lie to me, lie with me, get your fix
Now all my drinks and all my feelings are all mixed
Always missing people that I shouldn't be missing
Sometimes you gotta burn some bridges just to create some distance
I know that I control my thoughts and I should stop reminiscing
But I learned from my dad that it's good to have feelings
When love and trust are gone
I guess this is moving on
Everyone I do right does me wrong
So every lonely night, I sing this song
I hate you, I love you
I hate that I love you
Don't want to, but I can't put
Nobody else above you
I hate you, I love you
I hate that I want you
You want her, you need her
And I'll never be her
All alone I watch you watch her
Like she's the only girl you've ever seen
You don't care you never did
You don't give a damn about me
Yeah all alone I watch you watch her
She's the only thing you've ever seen
How is it you never notice
That you are slowly killing me
I hate you, I love you
I hate that I love you
Don't want to but I can't put
Nobody else above you
I hate you, I love you
I hate that I want you
You want her, you need her
And I'll never be her

לפני 5 ימים. 20 במאי 2020, 23:10

חם ואי אפשר להתעלם מזה.

התלבטתי בין שיר של אריק איינשטיין לשרי ומה לעשות בנות מנצחות, באנגיה של השיר במצב רוח, וכן כשדם חם עוד יותר קשה בחום הזה...

 

שרי-דם חם- תהנו...

 

לפני המילים חייבת לציין שבמהלך היום עם הטמפרטורות הגבוהות אריק איינשטיין היה מנצח 

בכל זאת ים...

 

שרי- דם חם.

חשכה בוערת
במגע זהב,
את ליבי שוברת
ואני אליו.

בעיני קראת אלף הבטחות,
בקולי שמעת צחוק ואנחות

ואיתך הלכתי בעיניים עצומות
עד הסוף הטוב, הסוף המר.
אל ליבך חדרתי
בקרניים אדומות
לא הבנת איך הכל נגמר.

דם חם, דם חם,
זה מה שכולם אומרים שיש לי

בין אורות הערב
שוב אני לבד
ואני רועדת וליבי נרגש
ובך פוגעת בחצי מבט
בידך נוגעת כך לאט לאט

ואתה שוקע בעיניים עצומות
אל הסוף הטוב, הסוף המר.
ואינך יודע שעיני העצובות
מחפשות תמיד את המחר...

דם חם, דם חם...

 

 

אריק איינשטיין - כמה חם.

קיץ בא ושוב זה חם
בואי ונברח לים
רק אני ואת, הים והשמיים

קיץ בא ושוב זה חם
בואי נשאר בים
שם בתוך החול, הכי קרוב למים

נעים לרבוץ בחול איתך
כמה חם, אני אוהב אותך
והים הזה כולו שלך ויש לי זמן
כמה חם!

ערב בא וזה עוד חם
בואי נכנס לים
יה, איך שנהיה פתאום כבר בין ערביים

ערב בא וזה עוד חם
בואי נשאר בים
שם בתוך החול, הכי קרוב למים

נעים לרבוץ...

 

 

לפני שבוע. 17 במאי 2020, 23:03

היום עוד הבנה נפלה אליי.

היום הבנתי באיזה עולם מעוות אני חייה.

היום הבנתי שלא כל אישה חווה את הדברים האלה.

יש כאלה שלעולם לא חוו את זה.

כל ההתרדות המוסתרות תחת מילים:״ אני אעזור לך, מה את צריכה אני אביא לך.״

ההתרדות תחת כותרת:״ תרומה, עזרה״.

את ההסחות:״ אני מבין אותך, את לא צריכה להסביר״.

היום

היום הבנתי שזה לא בסדר

היום אמרו לי להגיש תלונה במשטרה.

ואז הבנתי שכל הדברים בעצם שחוויתי בשנים אחרונות, וכל ההשפלות, הזוועה הזאת, החוסר אונים מסיטואציה שמי שעוזר לך גם אונס אותך תחת כותרת:״ אני עוזר לך״.

אין מוצא

אין בררה

היום

היום הבנתי שזה לא בסדר

היום הבנתי שזה לא אמור להיות ככה

היום הבנתי שיש עולם אחר שלא שלי, עולם שגברים גם יודעים לעזור בלי לזיין.

עולם איפה שגברים לא אונסים,

לא הורסים

לא הורגים אותך נפשית

היום הבנתי שיש עולם שלאנשים אכפת אחד מהשני

 באמת אכפת 

באמת

 

רק לא הבנתי איך להגיע לעולם הזה

 כי עולם שלי אכזר ולא משחרר

עולם שלי אחר לגמרי....

 

 

רוני דלומי- תחזיקו-תהנו.......

 

 

 

 

 

 

היא קצת מאבדת את שיווי המשקל
היא קצת מסמנת לי ששם זה לא קל
היא קצת עוד רועדת
קצת לא עומדת
תחזיקו
היא קצת שוב בונה לה חומות של שתיקה
וקצת מנסה לשחרר מועקה
היא קצת מבולבלת
קצת מסובבת
תפסיקו
היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותדע להעביר את הלילות
בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח
היא קצת מתקשה שם למצוא אחיזה
וקצת מתרגזת ושוב מכריזה
אני לא משתוללת
אבל היא מתבלבלת
תחזיקו
היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותדע להעביר את הלילות
בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת
היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותיגע, היא תדע
איך זה לטבוע בתוך השלוליות הנסתרות
ולפתוח את הפצעים מהם למדה כבר להרפות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח
היא תחפש בכל הסמטאות החשוכות
ובכל הארגזים בתוך כיסי שמלות בלויות
ותדע להעביר את הלילות
בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות
למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח
זה ישרוף קצת וישכח

לפני שבוע. 16 במאי 2020, 23:40

אני כל הזמן חופרת

בתוך עצמי,

לעצמי,

בשביל מה?

בשביל מי?

זה לא עושה טוב לאף אחד

וגם לא לי.

אתן למילות השיר לדבר במקומי.

 

רוני דלומי- מדהימה- כל הזמן

תהנו

 


כל הזמן שואפת גבוה
עם הפחד ליפול
כל הזמן רוצה כבר לשבוע
וכבר לאכול
כל הזמן הרצון לעזור
החשש להזיק
כל הזמן הרצון לשחרר
החשש להחליק
כל הזמן הרצון לגעת
החשש לפלוש
כל הזמן הרצון לשים גבולות
הפחד לנטוש
כל הזמן בין מה היה אם
לבין מה היה באמת
כל הזמן לתת לעצמי להגיד את הכל
ולהתחרט

די כי זה עליי יותר מדיי
לתפוס הכל חזק ואז ליפול מהרגליים
די יותר מדיי עליי
זה לא דמעות, זה רק נכנס לי משהו לעיניים

כל הזמן הרצון להעמיק
הפחד לטבוע
הרצון להקשיב להכל
ולא את כל לשמוע
לתת לעצמי לכעוס
בלי לשבור את הכלים
כל הזמן אוהבת אותי
אם אני לא יוצאת מהקווים
כל הזמן לכבות אותי
כדי לא להדליק
כל הזמן להתחיל להשתגע
ולהפסיק
כל הזמן להיזכר איך על שלי לעמוד
כל הזמן לעבוד על עצמי
ועל עצמי


די כי זה עליי יותר מדיי
לתפוס הכל חזק ואז ליפול מהרגליים
די יותר מדיי עליי
זה לא דמעות, זה רק נכנס לי משהו לעיניים


ביני לבין הזהירות יש קשר אמיתי
רוצה להיות בסדר וגם להיות אני
אני לא יודעת איך אפשר להיזהר כל כך
לחיות על באמת זה עסק מלכלך ומסובך
אז נגמר
הבנתי אי אפשר
מכל הבין לבין הזה ממני כלום כבר לא נשאר
אתן לעצמי הרים לכבוש, לא אוכל את הלב ולא את הראש
את הראש אני אוכל גם ככה


די כי זה עליי יותר מדיי
לתפוס הכל חזק ואז ליפול מהרגליים
די יותר מדיי עליי
זה לא דמעות, זה רק נכנס לי משהו לעיניים


די כי זה עליי יותר מדיי
לתפוס הכל חזק ואז ליפול מהרגליים
די יותר מדיי עליי
זה לא דמעות, זה רק נכנס לי משהו לעיניים

לפני שבוע. 15 במאי 2020, 19:31

בוא נהייה ביחד עד הסוף, שכולם יגידו:״ מה? שני אלה עדיין ביחד?!״

 

 

לפני שבוע. 15 במאי 2020, 1:04

רציתי לכתוב משהו מתבכיין, על חיים קשים ובודדים.

לשים שיר.

להסיק מסקנות, לכתוב משהו כזה פילוסופי.

פתחתי youtube לבחור לי שיר שעל רקע שלו אכתוב כל זה.

ואז...

התחלתי לראות ״ הכל הולך״ 

ואז אמרתי, חיים חרא, די לעשות מזה דרמה.

על הזין שאפילו אותו אין לי

תמותו

 

 

לפני שבוע. 13 במאי 2020, 21:52

שמעתי את השיר הזה ואמרתי לעצמי, כן באמת סתם שני אנשים. לך אולי לקח טיפה יותר מחודש להיות כמו חדש ולי? 

שמעתי את השיר שוב, מצאתי מילים, הקשבתי למנגנה

הגעתי למסכנה עצובה, כבר קרוב מאד לשלוש שנים ואני עדיין שבר כלי ומדממת....

רוני דלומי מהממת

תהנו

 

 

 

 

אני רואה אתך יושב בלי להדק את החגורה
אולי אם נתרסק לא תישאר לך ברירה
יהיה לך תירוץ כזה נעים ונוח
לרוקן את הארון בלי להביט בי ולברוח


אני אתן לך דחיפה אם זה מה שאתה רוצה
יותר מדי זמן אתה עומד על הקצה
אני מוכנה לסגור אותנו כדי שתיפתח
אני אוהבת אותך ככה, עד כדי כך


וכבר כמה חודשים אתה קשה אלי כמו אבן
ההתחלה של הסוף קורעת לי את הבטן
וחודש מהיום כבר נהיה כמו חדשים
אני כאן אתה שם, סתם שני אנשים


תכף תדקלם לי מילים יפות בשקל
השגרה וההרגל צמודים לך לרגל
אולי כבר תתעורר ותנער ותנער
אולי רק ככה תירגע, אולי רק ככה תשתחרר


וכבר כמה חודשים אתה קשה אלי כמו אבן
ההתחלה של הסוף קורעת לי את הבטן
וחודש מהיום כבר נהיה כמו חדשים
אני כאן אתה שם, סתם שני אנשים


והחדר התרוקן מכל מה שחשוב
תראה מה כבר נשאר ספק מיטה ספק כלוב
וכתב היד שלי על פתק שהשארתי שם מונח
אני אוהבת אותך ככה עד כדי כך


וכבר כמה חודשים אתה קשה אלי כמו אבן
ההתחלה של הסוף קורעת לי את הבטן
וחודש מהיום כבר נהיה כמו חדשים
אני כאן אתה שם סתם שני אנשים

לפני חודש. 21 באפר׳ 2020, 23:35

פחדים לא ספציפיים תוקפים אותי ביומיים אחרונים. 

אי שקט לא ספציפי.

מחשבות לא ספציפיים.

הכל לא ספציפי.

הרגשה כזאת של משהו לא טוב הולך לקרות.....

לפני חודש. 21 באפר׳ 2020, 2:48

אין כמו נסתר על הגלוי.

לא יודעת למה, אבל יותר קל לי לכתוב כאן מאשר בבלוגים אחרים.

לא יודעת למה.

אולי השחור הזה עושה לי טוב.

זה ממש לא המקום לדעתי. ובכל זאת אני חוזרת לפה שוב.

כבר לא קוראת. רק כותבת ועוזבת.

יש את הבלוג האחר נטוש כבר יותר משנה נדמה לי. יש את המחברת במגירה, לדברים שכבר אין למי לספר ואי אפשר לפרסם בשום מקום אחר.

ויש פה, אפשר לפרסם קצת יותר מחשבות,

פחות אישי, יותר כללי.

כמו סיפור ללא פנים. כמו מסכה ללא תווים.

ויבוא יום וירצה השם ומישהו יגלה את הנסתר.

אבל תמיד ישאר עוד, שם בפינה, בחשכה 

שאף אחד לא יראה יותר.

מועקה, יגון וכאב

על חלומות שלא יתגשמו.

על עתיד שלא יקרה,

על אהבות שאבדו

ועוד משהו

שאסור לגלות

אפילו

לעצמי.

פנימי...

אני..........................