לפני שנה. 15 באוקטובר 2022 בשעה 15:47
Прошло 5 лет и теперь я вновь могу слушать музыку на француском....
מקיאה את הכאב
החיים הם קפיצה ארוכה מכוס לקברלפני 3 שנים. 26 במרץ 2021 בשעה 21:57
למה אי אפשר פשוט לחיות וליהנות מהחיים?
למה הכל צריך להיות כל כך קשה?
למה?
ועכשיו אחרי שפרקת לכי תמצאי את עצמך מחדש.
אולי יום חדש ישטוף פנייך בגשם ודמעות שיתערבבו אתו ישטפו את נשמתך.
אולי יום חדש יביא אתו שלווה.
אולי...
לפני 3 שנים. 30 בינואר 2021 בשעה 10:00
אני סוגרת את העיניים והקול שוב מהדהד באוזניי:
" מטומטמת, אבא שלך צדק כשאמר שאת מטומטמת. מסכנים הילדים שלך. פשוט מטומטמת."
איך למחוק את הזיכרון הזה כשמי שמדבר זה בן אדם קרוב לך כל כך, ברגעים כמעט אחרונים של חייו.
אני יודעת שאולי הוא לא התכוון אלה המחלה דיברה, ובכל זאת...
"האם זה באמת מה שהוא חשב?"- אני טועה.
אחרך כך הוא לא זכר כלום ואני לא שאלתי.
לא רציתי שיהיה עצוב, אם זה רק מחלה דיברה.
ובכל זאת. כמעט מילים אחרונות.
היה עוד כמה שבועות לפנינו.
אבל בשבעות האלה הוא דיבר כבר לא ממש ברור.
מילים לא קשורות.
ולבסוף היה בתרדמת קשה של מורפיום.
הזיכרונות הטובים לא נמחקו, הם איפה שהוא שם, אבל אין לי גישה אליהם.
הכל טופס הזיכרון הזה, המילים הקשות והפוגעות. ועובדה שהוא מת בסוף בבית חולים ולא בבית כפי שרצה. ואשמה שהיתי צריכה להשאיר אותו בבית חולים ולא יכולתי לקחת הביתה. ואשמה שלא יכולתי לבוא לבקר יותר. לא יכולתי להישאר יותר. וזה שנפטר 3 שעות אחרי שהלכתי ולא הייתי שם. והוא בטח פחד ולא היה מישהו שיחזיק את היד.
הרבה אשמה
כאב
בדידות
וזיכרון שלא נמחק.....
לפני 3 שנים. 2 בנובמבר 2020 בשעה 21:10
אקח צבעים,
נייר ועיפרון.
ואצייר לך עם המיכחול
בצבעי אדום, סגול, כחול.
יהיו שם שמים,
עצים ופרחים.
גן עדן שלא להאמין.
כל מה שיהיה חסר שם, נוסיף.
אמחק, אקרע את הנייר
הציור ישאר רק כזיכרון מר.
לפני 3 שנים. 1 בנובמבר 2020 בשעה 19:45
הריח הזה
הניחוח של משהו עדין וורדרד.
אני סוגרת עיניים.
שאיפה עמוקה ונשיפה.
הריח המתקתק הזה.
עושה חשק לשאוף ממנו עוד ועוד.
לפני 3 שנים. 22 באוקטובר 2020 בשעה 21:05
כל כך חזק.
בא לי למצןא מישהו או מישהי
אינטלגנטי רגשי
אכפתי ואמפתי
מישהו או מישהי שאכללדבר איתו
או לשתוק
פשוט מאד
וכן אם לדבר לא על סקס
למה כל השיחות על סקס
למה
אני לא רוצה לדבר על סקס עם אף אחד
למה כל שיחה צריכה להגרר לשם אין יותר כלום בכל העולם כולו?!
אני חושבת שכל חיי חיפשתי מישהו שיבין אותי
אני חושבת שכולנו מחפשים אחד/ת כזה
לפחות ינסה?
לפחות קצת?
טיפ טיפה ממש?
אבל הכל נגמר בסקס
דוגרי?
זה יכול להשמע מוזר
אבל כשזה מגיע לזה
יותר פשוט לי לתת לאנוס את עצמי
מלהמשיך לסרב
אנסו אותי בכל מיני מובנים של המילה כל כך הרבה בחיי
שיותר כל לי כבר פשוט לתת לזה לקרות ושזה יהיה מאחורי
ללעת לבכות במקלחת
לתת לבן אדם מה שהו רצה
וללכת
ולא לראותו יותר לעולם
זה לא שאני לא רוצה סקס
אני נימפומניט ויכולה לזיין למוות בערך כל גבר או אישה כאן
אבל
אבל אני מחפשת משהו אחר
שונה
מישהו לרוץ איתו...... אפילו אם זה בשקט........
https://www.youtube.com/watch?v=F2ZLege5wF8
לפני 3 שנים. 22 באוקטובר 2020 בשעה 16:44
אני מרגישה חזק מידי.
מרגישה את הבלבול עד כאב.
זה נוזל על העור שלי.
אני מרגישה שמחה.
זה מדגדג ועוקץ.
אני מרגישה את האכזבה.
זה קורע את הלב.
אני מרגישה.
אני יודעת להרגיש את הבדלים הקטנים.
ההבדלים הקטנים בצבע מצב הרוח של האנשים.
אני מרגישה חזק מידי את העולם.
את שירי הציפורים בבוקר גורמים לי לבכות מצלילות.
כאב כמו לבה נוזל בעורקים עד נימים הכי קטנים.
הרגשות מגיעות לכל תא בגופי.
זה כל כך קשה לפעמים.
כי אני לא יודעת לבטא ולהראות את הרגשות שלי,
אפילו לבכות,
הכל קורא ביפנים.
חזק מידי!
ורק כשאני לבד,
זה קוטע את הנשימה
זה כל כך קשה
זה סגור ביפנים
ואין לי דרך
אין עם מי למי איך ולמה ובשביל מה
נימול בפנים
בידיים
רק לאבד את ההכרה שוב מיליון פעם
לעשות איתחול
לבנות חומה
חומות
כדי להפסיק להרגיש משהו
אפילו אם זה
לפעמים..........
לפני 3 שנים. 9 באוקטובר 2020 בשעה 21:11
מתגעגעת
לפני 3 שנים. 8 באוקטובר 2020 בשעה 20:59
אותן מנגינות
רצות
צפות
בראש.
איך לצאת
לברוח
לחמוק
ממעגל הקסמים הזה?
מנסה
משתדלת
לא מצליחה.
דוארת
נופלת
משתדלת לקום.
כותבת
מציירת
עושה רשימה.
מסתכלת
חולמת
מנסה.
לפני 3 שנים. 6 באוקטובר 2020 בשעה 19:55
אז אין בררה. הזמנתי תור טלפוני לרופא, להפתעתי היה מהיר מאד.
הגיעה היום והשעה.
הטלפון מצלצל ומזל שהטלפון של הרופא היה כבר רשום בזכרון הנייד שלי כי אחרת יכולתי גם לא לענות.
למה?
ברור, כי כבר שכחתי שהזמנתי תור, גם אם עברו רק יומיים אז מה, לא זכרתי וזאת עוד אחת מהסיבות למה בהצם היתי צריכה את התור הזה.
דיברתי איתו קלות, שאל לשלומי.
סיפרתי על ימים אלרונים והבכי הלא מוצדק.
קבע שיש לי דיכאון ואין בכלל ספק שכך ורשם מרשם.
בחור נחמד ממש, דאג גם לשאול אם הסכום שיעלו לי התרופות בחודש יהיה אפשרי בעבורי לשלם.
מחכה כבר בקוצר רוח לראות מה יהיה מקווה שהפעם זה יעבוד ובאמת יהיה לי יותר קל.
בימים אחרונים העמקתי קצת במחקרי על דיכאון וסוגיו. מתברר שעניין מורכב יותר ממה שחשבתי.
וכנרא יותר ממה שרוב אנשים חושבים.
נכון המודעות עולה, אבל רחוקה מלעלות באמת.
בהצלחה לי.
מקווה שעוד חןדש אכל לכתוב:״ יהיה זכרו ברוך של דכאוני״.