סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני רק שאלה

לפני 6 שנים. 17 באפריל 2018 בשעה 5:39

מדהים איך אחרי חודשים של התנזרות, איך הרעב גובר דקה אחרי שחוזרים למשחק

לפני 6 שנים. 15 באפריל 2018 בשעה 3:58

אני מכירה אותו בערך שנה, לא יצא לנו לדבר הרבה בשנה הזאת

בשלושה חודשים האחרונים הוא הטרמפ שלי בימי שבת להפגנות

הוא אוסף אותי ואנחנו נוסעים בשקט מוחלט, לא מוצאים כמעט מילה מהפה

שלושה חודשים שאני מפנטזת שהוא ישלח יד, ילטף, יגע, יפשיט

אתמול זה קרה, לבשתי מיני, והוא בלי הרבה מילים שלח יד בודקת לרגל שלי, חייכתי חיוך קטן, היד טיפסה למעלה

ואני ממשיכה לחייך, לאט לאט מחיוך קטן ומשקט מוחלט התחלתי לגנוח בטירוף

הגענו להפגנה בלי להגיד מילה כל אחד בפינה שלו, החברים שלו, הסביבה הקבועה, אבל בכל פעם שהמבט בטעות נתקל אני כולי מרגישה את היד המלטפת

עלינו על האוטבוס בדרך לנקודה הבאה, הוא מתיישב לידי,שולח יד, עושה לי מבט שפה את בשקט

ואני מתחרפנת, לא מפסיקה לגמור, והאוטבוס מלא, אני מכירה את כולם וכולם מכירים אותי, מתה לצרוח וכל שניה הוא עושה לי מבט של שקט

גולת הכותרת הייתה החזרה הבייתה, הוא הפשיט אותי לגמרי, כל הדרך נסעתי ערומה שהיד שלו בין הרגליים שלי ואני לא מפסיקה לגמור

בכניסה לנתניה הוא ביקש שאני התלבש, הוריד אותי בבית והדבר היחיד שהוא אמר "שיהיה ברור שבוע הבא את גם באה במיני" ונסע

 

לפני 6 שנים. 27 במרץ 2018 בשעה 18:10

אחרי תקופה שלא כתבתי (כי לא היה לי זמן) ואחרי דברים שכתבתי לפני

חייבת לרגע לעצור את החיים, להגיד אסירות תודה, ולספר  שאצלי הכל יסתדר

בקיצור: אצלי הכל טוב

תודה לכל מי שהיה לו אכפת, תודה לדאגה 

בקיצור: תודה לכולם

לפני 6 שנים. 29 בדצמבר 2017 בשעה 0:53

אני שרמוטה מהיום שנולדתי

תמיד רציתי ותמיד עשיתי כל מה שרציתי

אתמול עברתי חווית כמעט אונס

אמרתי לא לבנאדם ש"נתן" לי פינה לישון

הגעתי למצב של מכות,עם גבר גבוה ממני ב15 ס"מ (ואני 172) גדול ממני בכמה מידות, וכל זה כי אמרתי לא

"גבר" שרצה לשבור לי את הרגל כי אמרתי לא(ואפילו ניסה)

"גבר" שלא הבין שיש מילה כזאת

וברחתי מהעיר שלי, שלמתי כסף שאין רק בשביל להיות רגע לבד

רק בשביל להרגיש שאני לעצמי

אז נכון שרמוטה, אבל גם לי בתור אישה ויותר נכון בתור בנאדם מותר להגיד לא

 

לפני 6 שנים. 28 בדצמבר 2017 בשעה 0:47

למה יש גברים שמנצלים מצוקה של אישה ומטרידים אותה מינית?

לפני 6 שנים. 25 בדצמבר 2017 בשעה 15:15

כמו שהבוקר הזה התחיל ככה היה כל היום

התחלה חדשה לשנה החדשה

ממזמן לא הייתי כל כך מאושרת

אני כבר שעתיים לא מפסיקה לחייך

אסירות תודה על היום הזה

לפני 6 שנים. 25 בדצמבר 2017 בשעה 8:51

בוקר של התחלה חדשה

ככה מרגיש, אנרגיה טובה

אחרי חודש קשה שנראה בלי עתיד

מוצאת את עצמי שוב מבוקשת בשוק העבודה, אתמול לא הייתה אחת היום פתאום יש שלושה

מתחילה שוב לנשום אויר, הלחץ בחזה ירד

עכשיו רק נשאר לבחור אחת ולהחליט היכן לגור

הגיע הזמן לסדר את החיים

אחלה התחלה לשנה החדשה

לפני 6 שנים. 23 בדצמבר 2017 בשעה 0:34

לילה מאוחר שוכבת במיטה שלו (שוב הייתי צריכה פינה להניח את הראש) מרוחקת, לא מצליחה להבין איך הגעתי למצב הזה

והוא מנסה שולח יד ואני זזה, מנסה לנשק ואני בורחת, אבל באיזה שהוא מקום מרגישה חרא בסך הכל הוא עוזר לי ואני רק עושה אנטי

קשה להיות חסרת בית

לפני 6 שנים. 16 בדצמבר 2017 בשעה 15:55

סוף שבוע ירושלים אחרי הרבה שנים שלא הייתי

פוגשת זיוני עבר והרבה

וכל מה שיש להם להגיד לי שאני הזיון הכי טוב שהייתי להם 

לי זה נשמע לא אמין

לפני 6 שנים. 12 בדצמבר 2017 בשעה 9:03

תחנה מרכזית ירושלים בדרך לתל אביב עומדת בתור דקות רבות עובר אוטבוס ועוד אחד (לדוסים נפטר איזה רב בבני ברק) מתחילה להשתעממם

תיק מאחורה, תיק מקדימה

מתחילה בללטף את הבטן, לאט, לאט, 5 דקות (והתור עדין לא זז) עוברות הדקות והיד משועממת

מתחילה להכניס יד למכנס, מסתכלת מסביב ואף אחד לא רואה(כולם בלחץ להגיע להלוויה) והיד משחקת נוגעת פה , נוגעת שם    וכולם דוסים סביבי (הכל שחור) ואני עומדת בתור לאוטבוס וגומרת ושוב גומרת ושוב ושוב ושוב גומרת (40 דקות היה לי זמן) ושוב גומרת

ובין לבין צועקת לדוסים בושה על הדחיפה