סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני רק שאלה

לפני 3 שנים. 5 באפריל 2020 בשעה 20:01

להיות רווקה זקנה (41) נטולת ילדים, חיה יחסית בסדר (יש לי כל יום סיבה לחייך) בימים כאלה, לפני החגים, פשוט לא קל.

אז זמן קורונה אפילו יותר קשה (אני אפילו שומעת עומר אדם ונהנת)

כבר כמה ימים הולכת ברגל חזרה מהעבודה (יש סיבה לאוויר) וכותבת לי פוסט בראש, ומשום מה איך שאני פותחת את הדלת של הבית הכל נעלם, אבל לא נורא, מה שחשבתי לכתוב גרם לי לחייך, אז מי ששימח יהודי אחד שימח מלא 🤣

הימים האלה לא פשוטים, למזלי אני נחשבת חיונית (יהיה אסון נוראי עם לא יהיה חומרי מחצבה, כלי עבודה וכדומה בישראל)

טוב, רשמתי חלק א (ובנינו אני רושמת בשבילי)

 

 

לפני 4 שנים. 20 בינואר 2020 בשעה 15:56

שנים של בריחה

שנים של חוסר מעש

היום עשיתי הכל

כל מה שצריך שלי יהיה טוב

ולשם שינוי רק לי!!!!!

הייתי חייבת להגיד את זה בקול

מזל שאתם פה 😊😊😊😊😊😊

לפני 5 שנים. 20 בנובמבר 2018 בשעה 18:30

אחרי שיחת טלפון של 43 דקות על כלום

לפני 5 שנים. 18 באוגוסט 2018 בשעה 19:21

אז הלכתי למסיבות לא הכי מוצלח

אבל החברה הייתה מאלפת

דבר ראשון לפני המסיבה הפשיטו אותי והלבישו בפיטש

אבל זה לא ממש משנה

החברה הייתה מדהימה

שיר כאב תודה על שישי סוף

את אישה מדהימה

היה כיף להכיר חברה חדשה 💓

לפני 5 שנים. 18 באוגוסט 2018 בשעה 16:47

יתחיל איתי מישהו שאני יכולה להיות אמא שלו, הוא יאלץ להביא לי נכדים.

לפני 5 שנים. 1 באוגוסט 2018 בשעה 16:31

מרוב שאתה גרוע אתה כזה קטן

העיקר שנלה רוצה ממך חיבוק

זה נותן לי אושר לראות אותך סובל

יאלה נלה צאי לדרך

בסוף הרצח יגיע 😈

 

אקטיימל במיוחד עבורך

 

לפני 5 שנים. 31 ביולי 2018 בשעה 14:28

אני אישה שלא רואה בעיניים עושה כל מה שבא לה

לאחרונה גילתי שאנשים פה בכלוב שופטים אותי בגלל זה

היכולת שלי לא לחשוב ולעשות הכל עושה להם חשק לדבר

גדלתי במשפחה שנידו אותי בגלל זה

גדלתי מגיל צעיר בשפיטה

ציפתי שבמקום כמו הכלוב זה לא יקרה

ציפתי שבמקום שכולם יכולים להיות הם(כנראה רק במחשבה) זה לא יצוץ

כל החיים נלחמת להיות אני

כל החיים נלחמת

ודווקא פה שהרגשתי באיזה שהו מקום "בית" (לי אין שורשים) לא ישפטו אותי

אכזבה

לפני 5 שנים. 27 ביולי 2018 בשעה 15:57

יושבת לי יום שישי בצהריים קצת שיכורה (נו זאת אני) ומתחילה לחשוב על כמעט 40 שנה שעברו

שואלת את עצמי שאלות שבתכלס אין לי תשובות

מנסה להבין מה קרה כל השנים והאם היה יכול להיות אחרת

נזכרת בעבר (נראה לי משבר גיל ה40 הגיע)

אז קודם כל החיים האלה היו קשים (ולא הייתי מוותרת על רגע)

אני מגדלת את עצמי מגיל 6 (להורים שלי לא הייתה יכולת לילדה בעייתית)

עשיתי הכל בחיים האלה

אין חוויה שרציתי או לא רציתי שלא קרתה 

אני יושבת ונזכרת 20 שנה אחורה קעקוע ראשון איך כולם הסתכלו אלי (בימנו לכל ערס מצוי יש קעקוע גדול)

מסתכלת על חיי המיניות שלי (שאני התחלתי שרמוטה הייתה מילה גסה)

מצאתי את עצמי שואלת את עצמי עם כמה גברים הייתי (אין לי מספיק ידים רגליים לספור וגם בבאר שאני נמצאת אין פה מספיק) אז מעדיפה לספור נשים (3)

אז מה באמת משבר גיל הארבעים?

(מקווה שמחר שאקרא את מה שכתבתי לא אתבאס על עצמי)

 

לפני 5 שנים. 31 במאי 2018 בשעה 15:09

כל שיחה שלי איתו הוא כל כך מעצבן אותי

ולמרות זאת אני מחכה לשיחה הבאה איתו

 

לפני 5 שנים. 24 במאי 2018 בשעה 13:50

אני בנאדם נטול רגש, אחת כזאת שלא יודעת לתת

אחת כזאת שלא מסוגלת לאהוב באמת

אחת כזאת שלא יודעת להתמודד עם האחר

אחת כזאת שלא יודעת להתייחס ולהתחשב

וזה לא בא ממקום רע, זה בא מחיים קשים

זה בא מילדות נטולת אהבה

מבדידות של חיים

אני פוגעת באנשים בלי כוונה ובלי לשים לב

ולצערי פגשתי אחד שיכול להכיל אותי

פגשתי אחד שהייתי מוכנה להרבה יותר

אבל אני עם חוסר היכולת שלי הרסתי הכל בשניה אחת