אם כבר לכתוב, עדיפה האמת על פני יסוריי מצפון האמינות...אבל זה רק אני יודע...וזאת הסיבה המכלילה בתוכה את התוצאה - "הידיעה".
נכון, לרוב קל להסתיר ידיעות, להתעלם מהן, לחיות את האוטומט הרצוי במינון המאפשר חיי פשרה, יסלחו לי המניפולטורים המחוננים כשאמר, חיי פשרה עלובים נטולי חיות והשראה - כמה אפורה וריקנית היא מכונת הוואקום שהם/ן מתניעים/ות כל בוקר מחדש...(האם קיימת אפשרות או מקום למשהו חדש?)
הבעיה היחידה עם "הידיעה" היא כוחה האוניברסלי לקדם את עצמה (בעיקר ברגעי משבר) לקידמת הבמה/קידמת האונה.
ביכולתה לנפץ אשליות, דפוסי התנהגות, לחדור בונקרים מחשבתיים ולהופכם לאבק תודעתי (החכמים והנבונים ישתמשו בו כחומר גלם)
הידיעה האישית מניחה עבורנו מציאות קיימת, רק תחייו אותה, אמצו אותה לנפשכם, היא רק שלכם...כשתגדלו לתוכה תבינו ותפנימו שאתם/ן לא לבד.
אודה ואומר שאצבעותיי כאילו מקדימות את מחשבתי, ברצונן לשפוך מעט אור על סוגיית הקטגוריות האופנתית של באי "הכלוב".
מחשבתי הקדימה :)) אצטט רק שורה מתוך שיר אהוב וחשוב :"...אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם"...
האם ניתן לתפוס בעלות על אלוהים? ...חחח אף תחפושת לא תצליח לבלבל את "הידיעה".
קין-בהאזנה לענן הרוקד.
צ'או קרידה.
לפני 12 שנים. 23 בנובמבר 2011 בשעה 17:42
