לפני 13 שנים. 18 ביוני 2010 בשעה 21:56
זה שורט
מגע של אחר
במקום המגע שלך
קשה כשאול הקנאה
דפוקה כבר אמרתי?
אינשם
גוונים שוניםלפני 13 שנים. 7 ביוני 2010 בשעה 15:12
הוא מיומן
הוא מכיר את גופי,
לא רבים מכירים את כפתוריי ההפעלה הנכונים.
הוא יודע איך לעשות לי טוב.
תקופה ארוכה הוא היה "בהקפאה"
החלטתי לחזור "לחיים" דרך מקומות מוכרים
כאלו שמחבקים ועושים לי נעים.
שעות של מגע
בין לשון מדגדגת בכוס ליד שמכחילה את ישבני הלבן לא חשבתי.
הוא עשה לי טוב כמו שהוא יודע לעשות, יש לו ברזומה שעות של אימונים על גופי.
הוא שמח שבאתי, עוד לפניי שהלכתי ביקש שאשוב .
באותן שעות
לא ראיתי אותך,
לא דמיינתי דמותך
לא התבוננתי במבט מפגר לסלולארי.
לפנות בוקר כשהלכתי נותר רק בקבוק של יין ריק ומיותם ליד המיטה של "הוותיק".
מצעים סתורים,
ריח סיגריות ושאריות נרות
עדות שהייתי שם
ואני?
אצלי שעות אחריי בעבודה לא נותרה שום עדות
רק ציפיה
לו
(לא לוותיק)
התקרבנות לא הולמת לי בכלל
נחושה ללכת הלאה.
לפני 13 שנים. 4 ביוני 2010 בשעה 15:04
פנים מול מראה
חסרה שם הבעה.
לא זוכרת הרבה ואולי טוב שלא.
רסיסי מידע, אתה שם בינהם.
נגע בי אחר.
לא עשה לי דבר
היה נראה לי כאילו יצאתי מהגוף והתבוננתי מהצד.
"איפה אתה?" שאלתי אותך בלב. לא הייתה תשובה
(המצחיק הוא שאחריי זה גיליתי שאתה קרוב ג"ג שיכור בדיוק כמוני.החלפנו הודעות טקסט הזויות כשמישהו אחר קרוב אליי)
הוא נגע בי קצת מלמעלה לא חדר דרך העור.
מי שגנחה שם לא הייתה אני
הייתה זאת אישה ששתתה בטירוף במשך 5 שעות עם אותו אחד.
אני זאת ששנאה את אותה אחת.
בטח כשאספר לגילי מה עשיתי היא תצקצק בלשונה ותאמר כמה לא מתאים
כמה לא הולם ולא אני.
אולי אני צריכה להיות משהו אחר.
מישהו התאמץ מספיק זמן להיות איתי באותו ערב,
ערב שאתה היית מקבל כמובן מאליו.
מישהו שנפגשנו ולא בפעם הראשונה, הפעם התנשקנו (לקח 3 משקאות אבל קרה)
עצמתי עיניים.
חשבתי עלייך,
על הריח שלך.
"זונה" אמרתי לעצמי
זונה שעושה כדי לשכוח, להשתחרר ממשהו שהוא בכלל לא ברור.
לפנות בוקר סוג של איבדתי את ההכרה בקצה אחר של חדר, הוא נרדם לפניי
אני פשוט בהיתי בתקרה עד שהיא נגמרה.
התעוררתי מהטלפונים שלו ושלי.
בדרך לבית לא יכולתי לאמר לו מילה
שוב מפוכחת
לאמר לו שאני לא מתכוונת לראות אותו יותר?
הוא יבין
הוא יידע.
להתקשר אל זה שבאמת רוצה ולהגיד לו שעדיין רוצה ומוכנה לחכות
השאלה היא לחכות למה?
ואולי,
אולי לא היו דברים מעולם
לפני 13 שנים. 28 במאי 2010 בשעה 6:37
אני אחת בין המוני אנשים
לפעמים נראה ששקופה
לפעמים נראה שיותר מידי שם
לשים חיוך כל הזמן זה מעייף
הדרך מאיבוד רצופות כוונות
לא תמיד טובות
לפני 13 שנים. 27 במאי 2010 בשעה 19:36
כל סוף הוא התחלה של משהו אחר
טוב יותר רע יותר
לא יודעת מה יותר.
היום התאכזבתי ממך.
בפעם המי יודע כמה.
אולי הייתי צריכה פשוט לאמר לך שצריכה לדבר או להרים טלפון.
בטוח שיש לך "סיבה" שלא ענית לאותה הודעת טקסט.
דיברנו כמה שעות לפניי
אבל ויש אבל באותו רגע שהרגשתי הפוכה מכלום הייתי צריכה רק הודעה בחזרה.
(כן אני יודעת שאתה אדם ממש עסוק)
אם היית קורא את זה בטח היית אומר "דרמה קווין", כזאת אני.
אולי זה סוג של "שליטה" מרחוק
ביננו אין בכלל שום מערכת של כלום.
כדאי שאפנים ואדע.
כותבת אותך בשורות קצרות.
כי זה מה נשאר.
יש בך המון
אתה חבר שלי קודם כל ומעל הכל
יודעת שתמיד תשאר כזה.
כנראה שלדברים אחרים אינני מסוגלת.
(או שאתה אינך יכול)
פשוט לא אני
לא אני
אם חושבים על זה לאחרונה
גם אני לא יודעת מי אני.
ואולי בכלל אינני
כנראה שראשית צריכה לבדוק עם עצמי
לפניי שרוצה משהו אחר.