אינשם

פנים מול מראה
חסרה שם הבעה.

לא זוכרת הרבה ואולי טוב שלא.
רסיסי מידע, אתה שם בינהם.
נגע בי אחר.
לא עשה לי דבר
היה נראה לי כאילו יצאתי מהגוף והתבוננתי מהצד.
"איפה אתה?" שאלתי אותך בלב. לא הייתה תשובה
(המצחיק הוא שאחריי זה גיליתי שאתה קרוב ג"ג שיכור בדיוק כמוני.החלפנו הודעות טקסט הזויות כשמישהו אחר קרוב אליי)

הוא נגע בי קצת מלמעלה לא חדר דרך העור.
מי שגנחה שם לא הייתה אני
הייתה זאת אישה ששתתה בטירוף במשך 5 שעות עם אותו אחד.
אני זאת ששנאה את אותה אחת.
בטח כשאספר לגילי מה עשיתי היא תצקצק בלשונה ותאמר כמה לא מתאים
כמה לא הולם ולא אני.

אולי אני צריכה להיות משהו אחר.

מישהו התאמץ מספיק זמן להיות איתי באותו ערב,
ערב שאתה היית מקבל כמובן מאליו.
מישהו שנפגשנו ולא בפעם הראשונה, הפעם התנשקנו (לקח 3 משקאות אבל קרה)
עצמתי עיניים.
חשבתי עלייך,
על הריח שלך.

"זונה" אמרתי לעצמי
זונה שעושה כדי לשכוח, להשתחרר ממשהו שהוא בכלל לא ברור.

לפנות בוקר סוג של איבדתי את ההכרה בקצה אחר של חדר, הוא נרדם לפניי
אני פשוט בהיתי בתקרה עד שהיא נגמרה.
התעוררתי מהטלפונים שלו ושלי.
בדרך לבית לא יכולתי לאמר לו מילה
שוב מפוכחת
לאמר לו שאני לא מתכוונת לראות אותו יותר?
הוא יבין
הוא יידע.

להתקשר אל זה שבאמת רוצה ולהגיד לו שעדיין רוצה ומוכנה לחכות

השאלה היא לחכות למה?

ואולי,
אולי לא היו דברים מעולם