Nowhere Man

 מאלו שאני כל כך אוהב. עם אנרגיות של ברכות השחר בסידור ורוד בסטורי, לצד הפרשות חלה ותמונות שקיעה בצירוף משפטים מהמקורות. 

היה לה לק ג'ל אדום באורך מלחיץ, ג'ינס כחול משופשף, גופיה שחורה צמודה וכובע נייק מותאם.

המוכר שאל "טוב, מי עכשיו?" והיא ענתה בזריזות "שחרר אותי מכאן כפרה אני עכשיו" תוך כדי שהיא מתעלמת ממני כמו שמירי רגב מתעלמת מעברית תקנית. עובדתית זה כמובן לא היה נכון, מה שלרגע הקפיץ לי וריד שהזכיר לי שאחרי הכל, אני בסך הכל מזרחי מהפריפריה, אבל משהו בזלזול בשילוב הלוק המהפנט, גרם לי לסתום ת'פה ולזכור שעם כל פוזת הזיפים והעיניים הכעוסות מעט, אני עדיין רק סאב שהופך לילד סטירות עם נזלת אל מול נשים חזקות, ופשוט ליהנות מהרגע.

השניצל היה טעים.

מוזר לי איך אחרי יותר מעשור של סטיות, עדיין אני מגלה על עצמי דברים חדשים שבאופן מפתיע מחרמנים לי את הרבאק. מרגיש כאילו אני אפליקציה אנושית שהורידו מהאפסטור וכל הזמן עושים לי עדכון גרסה. 

איכס, בקצב הזה יש עוד סיכוי שאוהב פוט פטיש (:

קולט חתיכת עוגה שנראית לי גדולה מדי בשביל לאכול את כולה. חותך אותה לשתים ובסוף אוכל את שתי החתיכות

אבולוציית הנשים השולטות:

שולטות בקטע של "מי עושה לי מנוי?!"-->שולטות נחמדות וכאילו עמוקות-->שולטות חזקות עד מאד שמחפשות שולט בלבד כדי שביחד הם יהיו "זוג שולט!!1"(מונח עצוב וילדותי משהו, לא?)-->נשלטת של גבר אחד ושולטת על כל השאר-->נשלטת אובססיבית שכל הפוסטים שלה נכתבים על השולט-->לא בעסק.

אבולוציית הגברים:

כל מה שהבחורה שאיתם הם מדברים מחפשת.

אם את נשלטת אז הוא שולט, אם את שולטת הוא נשלט

ואם את אובססיבית אז הוא יהיה מושא להערצה.

הימים האחרונים למדו אותי משהו חשוב-
לא באמת מעניין אותי אם היא שולטת או נשלטת,
העיקר שהיא מחרמנת לי את הצורה.

ובכלל, יש משהו במראה העדין, היפה והשברירי
שמוציא ממני דברים ממש משמחים.

משמחים אותי לפחות