תא וידויים של אופליה

כבר הפסדתי את כל הקרבות
אתה לא כאן ולא תהיה עוד
אבל עדיין מדברת איתך
אני מבקשת ממך אל תעזוב!!
אל תשאיר אותי פה
אין לי מפלט מעצמי
לא מצליחה לחלום
ערה
כבר שבוע
מדברת איתך
למרות שאינך

לא רוצה יותר מחר..........
עכשיו אני כאן
לא להרבה זמן
שלא יבוא מחר
לא רוצה לצפות
לא רוצה לקוות
אין בי כוח......
לבכות
מה עוד נשאר

לילה.. הגעת. (סוף סוף)
אתה מתקרב יוצאת לקראתך לפגישה
הדרך קצרה
הציפיה ארוכה
יוצאת מהבית לא לבושה
הולכת ביער כמעט עד השער
הנה...

אתה ... מרחוק
רגש מתוק
אתה מתקרב
רגלי רועדות, ברכי מתקפלות
צונחת
למטה
על הרצפה
שם מקומי...
אתה אל מולי

מתקרב
עוד ועוד
עוד ועוד
עוד ועוד
אני לא עצמי

אתה בנפשי
אתה בראשי
אתה בדמי
אתה זה אני

עוגיות חמאה מהמטבח
זיכרון רעב של המגע שלך
המבט ...
קרח במקרר
חסר תוכן חסר צורה.. נמסה
אי שקט עכשיו
רק נשימות של טלויזיה על שקט
בהייה .. כל כך ריקה
איפילו לא אס אמ אס קטן ממך...
וכבר עברו שבועיים ...
געגוע .. עוד קצת.. עוד טיפה
חוסר מנוחה
השעה 4:54 בבוקר.. עוד דקה
חלולה

תקבע יום
בו אבוא להתוודות

אעמוד על ברכי
ואתה מעלי
אתוודה על מעשי
אגלה לך את סודותי
והשקט שלך יגרום לי לרעוד
יגרום לי לבכות
יגרום לי לגלות...

כשתטיל עלי עונש
אל תרחם
אהיה שלווה
אל תוותר
אהיה חזקה
אל תפחד
אהיה טהורה
כמו שכבר מזמן רציתי

תמחל לי
אהיה קדושה....

כששאלת אותי בשביל מה לי חיים
לא נשמתי
לא רציתי
לא חשבתי
לא בכיתי
לא כאבתי
לא פחדתי
השתוקקתי... אך ויתרתי
בשבילך

ביצוע: דני ליטני
מילים: יהונתן גפן
לחן: דני ליטני



אופליה הקטנה הייתה גדולה ממני.
ובעיניה שקט לא מכאן.
אופליה הקטנה הייתה יפה ממני.
וחכמה ממני כל הזמן.

בגיל חמש עשרה היא התמסטלה מיין.
היא לא לבשה מתחת שום דבר.
האנשים אמרו והם אומרים עדיין.
שהיא נותנת שם לא טוב לכפר.

היא ישנה עד סוף הצהריים.
כמו אינדיאני היא צבעה את הפנים
בכל מיני צבעים שלא יורדים במים
ואמא התביישה מהשכנים.

אופליה הקטנה רצתה תמיד לנוח
היא לא הבינה מה זאת אהבה
הכדורים שלה עשו לה מצב רוח רע
ומין צורה כזאתי עצובה. עצובה.

אני זוכר אותה יפה ומחייכת
כשלקחו אותה בסוף אל המוסד
וארבעים דודים עמדו על יד הדלת
ובתור נישקו לה את היד.

כבר חמש שנים מילה היא לא כתבה לי
את הפנים שלה קשה לי כבר לזכור
ורק ההורים שלה אמרו שזה נורמאלי.
שזה רק משבר ושזה יעבור.

ובליל סופה אני חולם עליה.
יחפה הולכת על החוף.
קוטפת את השמש, קוטפת את הירח.
את הפרחים שאי אפשר לקטוף.
אופליה הקטנה...[b][i]