drum rolls

מישהי אמרה לי שאני מזוכיסט רגשי.

מחפש את זה ואז בורח מזה, אבל תמיד חוזר לזה.

כמו לשמוע מבת זוג כמה חבל שהזין שלי לא יותר גדול

כמו לאונן לה עם הדילדו הענק שהיא ביקשה שאקנה לה "סתם כדי לגוון קצת".

כמו לחזור אליה שנים אחרי שנפרדנו והתחתנתי כדי שהיא תספר לי כמה טוב לה עם החתיך שלה.

כמו לדעת שאשתי לא באמת יצאה עם חברות, ובזמן שהיא שם, לנקות את הבית.

כמו אחר כך להיכנס לצ'ט ולשוחח עם מישהו שכותב לי את מה שאני מדחיק, שמסביר לי בדיוק מה קורה עכשיו.

כמו לברוח משיחות שטחיות על פנטזיות כאלו, כי זה לא שטחי.

כמו לברוח מזה, ואז תמיד לחזור ולחפש את זה.

ככל שהיחסים בחיים יותר מתעקמים ומאבדים שליטה, ככה אתה מפנטז על יחסים עקומים. אבל הסוד הוא שאלה פנטזיות עקומות שלך, אז אתה קצת כן בשליטה.

פגשתי אותה במעלית הבוקר בדרך למשרד. היא סיפרה לי איזה סיפור אבל אני רציתי רק להתחבא מתחת לשמלה שלה.

הלכתי מאחוריה מהמעלית למשרד והחזקתי לה את הדלת. התאפקתי לא להציע לה יותר.

הבלוג שלי מטעה.

בעצם קשה לי להיפתח באמת לעמדת הלמטה וקבלת הדומיננטיות של מישהי אחרת. לרוב אני מזהה את המלאכותיות, את המשחק. יש נשים בודדות שמצליחות לחדור את זה. אפילו ברמת המחשבה. 

והיא אחת מהן.

היתה שיחה על הקשיים שהיא מתמודדת איתם. אנחנו לא נפגשים הרבה אבל  היו לנו כבר כמה כאלה. 

אבל הפעם באמת הבנתי שיש הבדל תהומי בתפיסות שלנו.

היא רואה בי את הבוגר ממנה. זה שלא רק יכול להיות כתף ואוזן, אלא ממש מבין ונותן פידבק בוגר ומהותי.

ואני בדיוק באותו זמן חושב כמה מגיע לה לשבת מול נוף מרגיע כשאני מעסה את הרגליים שלה.

וחושב כמה אני רוצה את זה.

בזמן שהיא רוצה ממני משהו אחר.

"אני יורד לכמה דקות", אני אומר ולוקח עוד לגימת מים.

"אני עוד מעט נכנסת אליך", היא אומרת ומהדקת את הרצועות.

זה לא ראוי שבאמצע ישיבה בעבודה אני מרגיש את העיקצוץ הזה של טיפות הגירוי שמפעפעות החוצה בתחתונים שלי.

ואני חושב שאת יודעת את זה.

את רואה את הפרצוף שלי שרק נראה רגיל.

אני מטפל לה בפציעה בזרוע. מנקה, מורח, חובש.

ולא מבין למה זה מעמיד לי.

אתמול שיחקתי לעצמי קצת באדג'ינג.

המחשבות התערבבו והתפזרו מדי. בסוף ויתרתי עליהן ונשאר הריכוז במעשה עצמו. והקשב לתגובות הגוף.

חשבתי לעצמי שזה כמו במדיטציה. לא לחשוב, רק להיות בתוך השקט והצמרמורת.

ובסוף ירדתי על הברכיים לגמור.

ובדיוק עם הגמירה הרגשתי כאב חד של שריר התאומים מתכווץ מדי חזק.

היא אוהבת לראות אותי דומיננטי, שולט בסיטואציה, מנהל את הדברים.

ככה זה כשאני עם אחרים, בסיטואציות רגילות של החיים.

היא מחייכת, פעם חשבתי שזה חיוך מלגלג, אבל זה חיוך מעריך, חיוך של מישהי שרוצה לראות את זה.

כשאנחנו לבד היא לא תדבר על זה. היא לא תזכיר את הפער בין זה לבין איך שאני איתה. והפער קיים וגדול, אבל הוא לא עולה אפילו ברמיזה.

תמיד בעבודה מי שחוזר מחו"ל מביא שוקולד. אני לא חזרתי מחו"ל. הבאתי רק את המבט המתמסר שלי אל הירכיים שלה.

תמיד חוזרים מנופש עייפים. כאילו צריכים עוד נופש. יש כאלה שאומרים שחוזרים עם מצברים מלאים, אני חוזר מרוקן. מפנטזיות ומהגשמה שלהן.

ועכשיו כמה ימים שצריך להתמלא מחדש בהתרגשות.