לשים משהו שלך בחדר השינה שלי כשאני שוכב איתה. כדי שתהיי נוכחת. כדי שגם כשאני חודר אני אהיה נחדר.
לשים משהו שלך בחדר השינה שלי כשאני שוכב איתה. כדי שתהיי נוכחת. כדי שגם כשאני חודר אני אהיה נחדר.
באת רק לשאול משהו, והמבט התאמץ להיזכר. אותה כניסה של נוכחות מפוארת, אותם פנים עם איפור וזיעה, אותה תחושה ידועה רק בלי הזיכרון מאיפה את מוכרת כל כך.
עברו כמה שנים, עשינו סיבובים, והנה שוב אנחנו באותה מסגרת לרגע. והכל מתעורר שוב. אותה תחושה, אותה נוכחות, רק בלי הידיעה של מה היה אז, לפני שנים.
תזייני לי את הפה.
לא עם חפץ, לא עם אביזר.
תזייני לי את הפה עם הכוס שלך.
תתפסי לי את הראש, תעמדי מעלי ותזייני לי את הפה.
את תגמרי לא בגלל שהלשון שלי מלקקת, אלא בגלל שהכוס שלך מזיין.
בכל פעם שאני מסיים מייל אליה ב"תודה" המנומסת של יחסי העבודה הרשמיים, אני מדמיין שאני ממשיך את המשפט לכדי "תודה שאת נותנת לי לרדת לך בצהריים בשירותים כל יום".
כבר שנים היא לא בשום קשר איתו, ועדיין בכל פעם שאני יורד לה אני חושב עליו. במיוחד כשהיא גומרת. ממני.
יש זיקפות שיד רכה ואוהבת צריכה לחפון וללטף כדי לתת להן טעם. טעם שייטפס למעלה אל הפה.
אני מתעורר חרמן ומשתוקק.
אני יורד על הברכיים על הריצפה, עוצם עיניים.
אבל לא נוגע.
רק מדמיין חזק איך אני מאונן שם.
ואז קם והולך לעבודה.
אני אהיה על המיטה המאוד מרופדת ורכה שלה. כרית נעימה מתחת לראש שלי, וכמה כריות מתחת לבטן שלי, שומרות אותי בתנוחה, עם הישבן למעלה והזין נמשך מאחוריהן. היא תחליק את הידיים שלה לאט לאט בתנועות חליבה. לוחצת בדיוק ברגע הנכון. מדי פעם מלטפת את הביצים, וחוזרת לחלוב. לאט לאט. "זה לא כמו האוננות המהירה שלך בדוחק הזמן. יש לנו חצי יום"
והיא תשתמש בכולו.
מדי פעם היא תעזוב, תתפנה לעיסוקיה. שיחת טלפון עם חברה, אולי קצת עבודה. להכין לעצמה משהו לשתות. ואז היא תחזור אלי להמשיך.
אני אשאר שם כל הזמן הזה באותה תנוחה, משתדל להחזיק את הזיקפה גם כשאני נשאר לבד. כשהיא תחזור היא תצחק קצת, כי לא הצלחתי. ותצחק שוב כשלא ייקח הרבה זמן להגיע אליה שוב. "זה לא כמו איתה", היא אומרת. מספיקה הנוכחות, לא צריך הרבה מעבר.
ושוב היא תנוע עם היד המשומנת מלמעלה למטה, מקיפה באצבעות את הזין המתוח לאחור, לוחצת, מסובבת על הכיפה, צוחקת, מרגישה כשהכל עומד להתפרץ, ועוזבת.
חצי יום, לאט לאט, יש זמן.
העיסוי מתחיל בקרסוליים העייפים שלך.
כל אנחה שלך היא עוד אושר קטן.
כשאת נשכבת על הבטן רואים איך כל חלק בגוף שלך מתרכך לקראת המגע.
את הישבן אני צריך גם לנשק. לאסוף ממנו את זיעת היום. לצמרר אותו וממנו במעלה הגב.
עכשיו כבר השכמות שלך מקבלות אץ הטיפול.
ובמקביל הזין שלי מתחכך באחורי הירך שלך.
מתחכך ומתרחק, לא לגמור, לא לאבד את הרגע.
כולם רואים בה את המרוחקת המרגישה עם המבטא.
ורק אני רואה בה את זאת שאני רוצה שתשחרר את השדיים ותשב לי על הפנים.
מעניין איך היא רואה את עצמה.