אני אהיה על המיטה המאוד מרופדת ורכה שלה. כרית נעימה מתחת לראש שלי, וכמה כריות מתחת לבטן שלי, שומרות אותי בתנוחה, עם הישבן למעלה והזין נמשך מאחוריהן. היא תחליק את הידיים שלה לאט לאט בתנועות חליבה. לוחצת בדיוק ברגע הנכון. מדי פעם מלטפת את הביצים, וחוזרת לחלוב. לאט לאט. "זה לא כמו האוננות המהירה שלך בדוחק הזמן. יש לנו חצי יום"
והיא תשתמש בכולו.
מדי פעם היא תעזוב, תתפנה לעיסוקיה. שיחת טלפון עם חברה, אולי קצת עבודה. להכין לעצמה משהו לשתות. ואז היא תחזור אלי להמשיך.
אני אשאר שם כל הזמן הזה באותה תנוחה, משתדל להחזיק את הזיקפה גם כשאני נשאר לבד. כשהיא תחזור היא תצחק קצת, כי לא הצלחתי. ותצחק שוב כשלא ייקח הרבה זמן להגיע אליה שוב. "זה לא כמו איתה", היא אומרת. מספיקה הנוכחות, לא צריך הרבה מעבר.
ושוב היא תנוע עם היד המשומנת מלמעלה למטה, מקיפה באצבעות את הזין המתוח לאחור, לוחצת, מסובבת על הכיפה, צוחקת, מרגישה כשהכל עומד להתפרץ, ועוזבת.
חצי יום, לאט לאט, יש זמן.