א?ש??ת פ??ת?יו?ת

"קלות דעת- שמך הוא אישה!" (המלט לשייקספיר).


אילנה הייתה הבחורה היחידה שהצליחה לגרום לי למשהו שניתן להתבלבל בינו לבין בלבול מיני. לא היה לי ספק קודם. בכלל, נראה לי שדו-מיניות לא קיימת בצורתה הטהורה, אלא גייז בהכחשה או איזה נסיון נלעג להיות ליבראלי בעידון הפוסט מודרני של 'זהות נזילה'. אני בזה לזהות נזילה. אצלי העיקרון הפרוידייני באמת עבד: האישיות הגיעה בגיל חמש לתצורתה הסופית, בגיל 10 תכננתי את החיים עד לפוסט-דוקטורט ולא היה שום צורך לטוס להודו כדי להבין מי אני או ללקק כוס כדי לדעת לאילו חורים לא מעניין אותי להיכנס. אבל זו לא הייתה הסיבה העיקרית לדחייה שלי ממיניות (סלחו לי, אבל זה לא ראוי להיקרא 'סקס') בין נשים. כשהייתי בת 16, ילדה בת 15 מפתח תקווה הכניסה אותי לתא בשירותי הגברים במועדון וקרעה את קרום הבתולין שלי בציפורניים שלה. לא סצינה מסרט פורנו צרוב, זה קרה באמת, וזה היה טראומטי כמו שזה נשמע. יהיה מוגזם להגיד שהיא לקחה ממני את התמימות (הייתי בתולה רק טכנית, וכשהיא כבר הייתה על שם על הברכיים... בואו נגיד שלא התנגדתי נחרצות), אבל היא יצאה עם דם על האצבעות ומתחת לציפורניים ושטפה (בדיוק כשנכנס ידיד שלי, שעד היום אני תוהה אם הוא הבין נכון...) ואמרה לי שבטח קיבלתי מחזור. יכול להיות שזה מה שהיא חשבה, אבל היה לזה טעם מר של בגידה, ובגללה בעלי כבר לא יוכל לצאת ולנופף בבד מוכתם.

היכרנו לפני קצת יותר משנה בצ'ט שדווקא לא ידוע בBDSMיותו. היא הביעה רצון להשתעבד או להפוך לחפץ, ואמרתי לה שאלה הפכים. בדקתי את הסחורה במצלמה מכל הצדדים: היא לסבית בת 22, מוזרה ולא כי היא מיוחדת, בהחלט לא העיפרון הכי מחודד- את כל זה הבנתי עוד לפני שראיתי אותה בתלת-מימד. בכל זאת, היה בה משהו נוגה, איזו חוסר-הסתגלות מובנית, זרות בסיסית לעולם הזה. מצאתי בה חלק מהקווים האוטיסטיים שלי, רק ששלה התפלשו בחוסר אונים. אם היא הייתה תלמידה שלי, היא הייתה משתייכת לאיטיות במשקיעניות שלאף מורה אין הרבה סבלנות לקחת אותן כפרוייקט, אבל חמלה מספיקה בהחלט בשביל לעגל את הציון מעלה.

למחרת נפגשנו. אילנה חיכתה לי בפינת הרחוב, רזה, אפילו מידי, לבושה כמו טום-בוי, החולצה הגדולה מידי מטשטת את זכר שדייה הקטנים, ידיה הענפיות מפיקות תנועות שכאילו לא מודעות לעצמן ומוטוריקה גברית למדי. היא נראתה יותר טוב מאשר במצלמה ולא כל-כך זיהיתי אותה, מה שגרם לי להסתכל בה בעיני עגל. זה ערער את התוכנית, אז בשביל לבנות אמון ישבנו בבית קפה ולגמנו אייסים בחשדנות הדדית. התרשמתי שהיא ילדה סקרנית קשורה מידי לאמא שצריכה הכלה, אבל נראה ששתינו השתכנענו ברצינות הכוונות.
"את רוצה לעלות אליי?", אילנה שאלה.
הנהנתי בכובד ראש.