א?ש??ת פ??ת?יו?ת

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=278885&blog_id=54361
חלק 2
**
אני מרטיבה את גרוני שניחר מגניחות (כבר אמרתי שארורה תהיה המיומנות הדגדגנית שלך), ואתה מתלבש ומצחקק לך. "אני מתבאס אחרי שאני איתך כי אני רגיל מהצבא שאני מזיין אותך במוצ"ש, לפני שאני חוזר לשיבטה", אתה אומר לי ואני חושבת לעצמי: יש גברים שתפקידם לנגב לך את הדמעות (האקס שלי היה כזה, בדרכו הנאבכית וחסרת האונים, אך הנוגעת ללב), ויש גברים, כמוך, שתפקידם הוא לקצץ לך את הכנפיים. ברור למה את צריכה את הראשונים, אבל כשאני איתך אי אפשר לשלא לתהות- למה אנחנו לא מרפות מהאחרונים? הקיטש הפאתטי של התשוקה לטראומה ריטואלית, והשיעור הראשון בכל ספר מבוא לפסיכולוגיה יגיד לך שנפגע טראומה, לעולם יחטט בה בכפייתיות. שכאילו אתה עצמך גם הOCD וגם בטיפול בחשיפה, החטא כולל את עונשו.

יש לי מנגנון פסיכולוגי של אישה מוכה ("הוא אוהב אותי, הוא לא יעשה את זה שוב"). המוזר הוא שזה פועל ככה רק במה שקשור אליך. נראה לי שבכל השאר, הוא קרוב יותר לשל גבר מכה ("אמרתי לך לא...!").

פרויד אומר שמזוכיזם הוא חסר פשר, בגלל עקרון העונג, אבל הוא כן כלכלי כשהוא התכלית. אז אנו משיגים את עקרון העונג ומגיעים לנירוונה (נראה לי שהוא מתכוון ל"סאב ספייס"), למרות שזה עינוג שמקורו בטנטוס ולא בארוס. בעצם, במקרים מסוימים, מזוכיזם הוא סאדיזם של הסופר אגו על האגו, ובמילים אחרות- מצפון. במקרים כאלה המזוכיסט "יושיט תמיד את לחיו במקום שיש לו סיכוי לספוג מכה" בגלל שיש לו תחושת אשמה שהועתקה וצורך לא מודע בענישה. במו ידי בניתי את דמות התליין שלך, קרציה תת-עורית שכמוך. לא איכפת לי אם תדפוק נפקדות מחר.