עד היום פגשתי משהו כמו 15 גברים האתר הזה. לא כל פגישה הייתה אסון, אבל כולן היו מיותרות. חוץ מזו של אתמול, היא דווקא הייתה אסון. דיברנו בערך שבוע, כמה פעמים כל יום. הוא אמור להיות בחור טוב. מלא פגמים, אבל טוב. תוך חצי שעה מצאתי את עצמי בגילופין מכוס קאווה. לא זוכרת מה אמרתי, לא חושבת שזה היה מעליב. הוא ברח כאילו ראה רוח רפאים, ואולי זה באמת מה שהוא ראה. אפלפלד אמר שאין האדם רואה אלא את שמראים לו. איחלתי לו חיים יפים ולא התכוונתי לזה. שלחתי אותו פעמיים להזדיין, ולזה ממש כן התכוונתי. אם זה היה מבחן ג'נטלמניות או הכלה, הוא נכשל. אבל זה רק הסימפטום, יקיריי. אני לא מהכלים האלו שבאים בזוג, וחסל סדר נסיונות פאתטיים. בגיל 32 אני אגש לבנק הזרע, ועד אז כדאי שלא אטריד את ראשי היפה.
אני חותרת לסוג של מכתב פרידה. שורה צהובה למעלה צועקת עליי שנשארו לזהב עוד 14 יום. אל תחדשו לי אותו. כשהוא יגמר, כך גם השהות שלי פה, כי אדם נמדד בחיים האמיתיים והוניליים, לא הסוטים והוירטואליים. בנתיים אני אשתדל להשלים את הכתיבה של פוסטים שהתחלתי.
שיהיה לכם טוב.
שתזכו לאהוב.
לפני 13 שנים. 3 בספטמבר 2011 בשעה 11:57
