|
|
|
ותהיה נפשו של גבר הכלואה במחלה הארורה
סתורה ונואשת לשלווה
ולא ימצא את זאת שתנחם אותו בשעת כאב ויסורים
ויאמר לאלוהיו : היום איני חדל אולם מחר כן
וטרם ידעתי גוף אישה אוהבת
שתבוא מקצה האופק ותאמר, הנני
בפגישה הראשונה שלנו.....
את תביאי איתך עשרה שירים .....ותלבשי עשרה מלבושים
ותעמדי מולי במרחק עשרה צעדים.....
ולאחר כל שיר שתקראי תתקדמי צעד אחד ותפשלי מלבוש אחד.....
ותביטי לי עמוק בעיניים,
בטרם תחליטי אם לסוב על עקבותייך או להמשיך לשיר הבא ..
ואם תמצאי את מה שחיפשת בתוך עיניי.....
אמצא אותך עומדת עירומה כביום היוולדך במרחק נשימה מגופי
ואז אדע שכולך בגוף ובנפש שייכת רק לי.
אבוא אלייך, אפסוק את רגלייך
ואביט לתוכך דרך ערוותך
ותהי זו נקיה , צחה וטהורה
ולא תוכלי להסתיר עוד את סודותייך
מעיל העור השחור שהפנט את כל סביבתו
דהה ממזמן לתוך מציאות אפורה.
ספוג בזיעת חטאים אסורים שמעלים בי תחושת געגוע
לימים בהם חמסתי ובזזתי את גופן של כל העולות ברוחי.
תלוי על קולב עמוק בתוך ארון הכשפים האבוד
ורק החכם היודע גדולות , הוא זה שייתן מחילות .....
ואני רק רציתי חיבוק..................
אני מזל עקרב.....
על כל המשתמע מכך...
אם יש לך דרישות אחרות.....
אני פשוט לא בשבילך.....
אני זונה שרופה בלב האפלה
לבוש במעיל פרווה ישן הספוג בבכי תמרורים
כבול בתוך מחשבות אבודות
המזינות כאב משנה מודעות החושף בפניי מציאות עגומה
ואולי היום אפתח אותו באין ברירה לקרן שמש שאיבדה את דרכה ............
זעקת הנפש מתכנסת לתוך יום מלא יסורים
אפוף בערפל המנפץ לו באיטיות את כל החלומות
ובזמן שציפור שיר אבודה שורקת במרחקים
על גיבורים בעיני עצמם שנפלו לתוך מדרון המחשבות
האור בקצה המנהרה ממשיך לתעתע את הנושאים אליו את עינהם
הבדידות הזועקת אל תוך עומק נפשי
מייסרת כמו להבה השורפת את קרבו של פרפר
מנקודה לכאב במסלול חיי הצרובים בתקוות אבודות
ואין עוד בכוחי יכולת לשאת את התהום
לו רק יכולתי לגבור על האמת......
ובעת לכתי מפנייך, לא היה שכר לעמלי
ולא נשמע קולי, מלבד זעקת הלב השבור
והייתי חכם וגיבור וכבשתי את כאבי
בכוונת רחום וחנון אל תוך סוף ידוע מראש
וזו הייתה מנת חלקי וגורלי החרוט על גוף מצולק מהצלפות
וניאצתי וסררתי וחמסתי את עצמי
ושחתתי וצררת ופגמתי את נפשי
וזו היה סופי בעת שקיעה של איש שפחד לעמוד מול המראה
