|
|
|
עומדת ברוב פחד ואימה
כל חייה תלויים על בלימה
.
חוקרת עד תום את סוד יצרה
מנסה לשנות לשוא את עברה
נשכבת בצד הדרך בודדת עם דמה ורוחה
תש כוחה, אבדה לה מבטחה
תשוקתה, חשקה ואהבתה
היו מהראשית אשליה
ולא תהיה עוד תקווה לתבינתה
פניך ריצדו לי כמו מתוך חלום, ואולי זה היה באמת חלום
כי הרי לא הפצעת במציאות בכדי שאדע לא להפסיק את דמותך בחלומי לאהוב.
אולי הלכת לאיבוד, למרות שהסתכלת לי בעיניים עמוק ואמרת : אל תפחד, כי אם נלך לאיבוד , יהיה זה יחדיו.
ואיני מוצא עוד את שפת אבני הדרך, שתראה את דרכך אלי.
אני לבד, כשהשמש מאירה. ואני לבד שכוכב זורח בחשיכה.
לו רק היית כאן לידי, למרות שאיני מכירך או ראיתיך מעולם.
ואולי יבוא יום ולא אהיה זקוק לאהבת האחרים כדי להרגיש אהוב ושלם.
אז אז , אוהב את עצמי, כמהות האהבה ואהנה מהיותי.
אוכל אז פשוט לאהוב את העולם, מבלי לתלות את אהבתי אליו בקבלת אהבה מנגד.
לא אהיה קנאי. אהיה מפרגן. לא אנסה לשלוט בחיי הסובבים אותי על ידי מניפולציות רגשיות.
אבל עז אז אני חי בעולם בו אני בוגד בעצמי,
לא יכול להיות שלם עם עצמי.
עד אז אני חי במניפולצייה של אשמה ופחד .
נוכח , לא נוכח בחיי.
תסתכל על האפילה
היא אורבת לך כמו חתונה מיוחמת
בתוכה מכילה את כל הסיוטים
מהם ברחת לאורך השנים
אתה חושב משמע אתה קיים
ושום דבר לא ינצח אותך בעולם
אבל בפועל המחשבות שורפות את קיומך עד דק
וגורלך המר מתגשם לאט לאט
אין לך כוחות להתפלסף עם פילוספויות מורכבות
אתה כבר עייף ומותש ממלחמות
הכאב חזר לסיבוב נוסף ויש לך הרגשה שזו תהיה לכם הפעם האחרונה
ואני......אפילו לא הספקתי לחבק בחורה
כאב , תחושת סבל ואי נוחות
חוויה נפשית מייסרת הנובעת מפגיעה ברקמות גופי
הכאב חזר לומר את דברו
ואני מטלטל מרופא לרופא בחיפוש ישועה
הלמות פעמי הכאב דוהרים בגופי
מבשרים לי רעות
ואין לי עם מי לחלוק את הכאב
מלבד נפשי המיוסרת מצלקות עבר
הבדידות חנקה לו את הנשמה
באיטיות אכזרית עד שפרחה לה מגופו
מתעלמת ומתעללת במשך שנים
משלה במראות שווא של נשים שהבעירו בו את אש הקנאה
בסוף לא נותרה עוד אבקת חמצן בשרירים
והגורל שהיה קבוע כבר מראש אמר את דברו
ואני לא ידעתי אם עשיתי הכול או מאום בכדי לשנות את המציאות
בעולם בו הייתי אמור לשחק לפי כללים אחרים
הוא זונה שרופה בלב האפלה
עוטף את עצמו במעיל פרווה ישן
שנפתח רק באין ברירה להכניס כאב הנדרש לו כאוויר לנשימה
הוא שקוע בזעם שקורע את ליבו מבפנים
המילים שיוצאות מפיו כבר מזמן לא מהפנטות
ולמי בכלל אכפת מנרקומן זקן
המסמל את הימים האבודים שלא יחזרו עוד לעולם
היא שקועה בכאב שקורע את ליבה מבפנים
המילים שיוצאות מפיה מהפנטות את סביבתה בתדהמה
היא זועקת : תכבו את הירח ואת הכוכבים ותאמרו לשמש להישאר במעמקים הרי אין באמת טעם לחיים אם האהבה מתה
ואני מסביר לה : זה לא הכול או כלום ולא תמיד אהבה היא כמו בסרטים, לפעמים חיוך ושלווה, ביטחון והכלה הם אהבת האמת האמיתית....עדיפה מזו הסוערת והיצרית. אבל מי ישמע לטרחן כמוני ....
כשהייתה יפה וצעירה עם רגליים ארוכות ושדיים זקופים, היא הייתה מסובבת את הראש לכל הגברים.
והפות המתוח היה מקבל ומכיל בגאווה את הכלים שעמדו לכבודה דום.
אבל השנים חלפו, הזמן עושה את שלו , והגברים נעלמו לאט לאט, והיא נשארה עם הגיבנים, מכוערים, שמנים וחסרי המזל ...מביטה בהם ביהירות ולא מוכנה לקבל את המציאות.
ואני, גיבן, מכוער ושמן חסר מזל מנסה לרמוז לה שיש קבלה והכלה מסוג אחר ....
ואוהב אותה עם שדיים נפולים ופות רפוי בדיוק כמו בצעירותה.....
אבל היא מתסגרת לתוך עצמה, לא מוכנה לשאת את הבושה.
לפעמים הכאבים תוקפים את המפרקים
ומפרקים אותך לכל הכיוונים
זה נשמע מרגש בחרוזים, אבל בפועל מדובר ביסורים.
כי כל כאב מוקף בפחד וחרדה המייצרים תמונה עגמומית של סופיות מתקרבת.
ואלו כאבים שאין להם מזור או תרופה, מעצבים את האישיות שלך, לרוב לכישלון.
