השלווה היא חזות הכול.

יוני רכטר כתב פעם :
נגיד שאחד נוסע הרחק מכאן,
מה מחכה לו שם
הוא יושב במטוס וחושב על סוף הדרך
הוא נוסע לעיר זרה,
הוא נוסע לעיר גדולה,
ואין שום טעם לשאול בשל מה הוא יוצא לדרכו
אולי כדי לשכוח
אולי כדי לזכור
ואולי יום אחד עוד יחזור
הוא יגיע לעיר לפנות ערב ימשוך את הזמן ויירדם.
כל הסבל בעולם, עובר על ידי חוץ מהסבל שלי,
כל הכאב שבעולם איננו שלי

נגיד שבבוקר הוא קם ויוצא לרחוב. גם הגשם עושה לו טוב.
הוא מרגיש כמו גיבור של רומן או דמות מסרט ישן
בעולם של שחור ולבן שאפשר להקפיא את הזמן
נגיד שלפתע ייפול פניו על הכביש הרטוב.
הנה החיים שלמד לאהוב מוטלים כך באמצע הרחוב.
הוא יישלח נשימה אל החושך יסתיר את עיניו וייעלם.
כל הסבל בעולם, עובר על ידי חוץ מהסבל שלי,
כל הכאב שבעולם איננו שלי.
נגיד שאחד לא נוסע לשום מקום
איך הוא יגמור את היום
הוא יישב כמו כולם ויחשוב על סוף הדרך,
על סוף הדרך.


ואני שואל את עצמי : האם אני האחד