סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

השלווה היא חזות הכול.

לפני 17 שנים. 26 בספטמבר 2007 בשעה 11:04

ערב סוכות
אני קורא את השיר של מנדלסון, ואומר לעצמי - הוא פשוט הוציא לי את המילים מהפה
מה את ם אומרים ?

אמרתם שאחרי הגשמים,
יהיה יותר טוב, יהיה יותר נעים,
אמרתם שאחרי החגים,
נחזור לשגרה, נחזור כמו גדולים,

עברנו את הגשמים ואת סוכות,
והכל אותו דבר ואני אותו אידיוט,
שיקרתם כי עכשיו אחריי סוכות,
ואם אתם צדקתם למה בא לי לבכות,

העולם הזה מסריח מניו יורק ועד רפיח,
איפה שלא תסתובב, תמיד תמצא לך אויב,
אלו הם חבלי מולדת ואני רוצה לרדת,
עם שחורים או לבנים, נמות כולנו גזענים,

אמרת לי שאני הכי הכי ושאין לי מתחרים,
וששניינו אוהבים, אמרת לי שהכל ממש נפלא,
ושזאת תקופה יפה אך היא תקופה שבחיים,

אז איך זה שאתמול לא התייחסת אלי,
ולא היה איכפת לך מה קורה איתי בכלל,
ואיך זה לפעמים את מבינה,
ולפעמים את בת זונה, בחורה קצת לא ברורה,

אוי! ואת עושה את העולם הזה כל כך מסריח,
מניו יורק ועד רפיח,
איפה שלא תסתובב, תמיד תמצא לך אויב,
אלו הם חבלי מולדת ואני רוצה לרדת,
עם שחורים או לבנים, נמות כולנו גזענים,





אלית - שייקספיר, בפתיחה לבלוג שלך הבטחת משהו
אופטימי קצת יותר, מהי הדרך אל האושר?
המילים שהוציאו לך מהפה?
ובכל זאת, חג שמח גם לך :)
לפני 17 שנים
Brida​(נשלטת){DDDOM} - איזו פסימיות מזהירה...:)

כמו שההיא אמרה לפני, עוד לא "אחרי סוכות", יש תקווה...

חג שמח שיהיה לך.
לפני 17 שנים
life of a poet​(אחר) - אני פשוט לא מאמין.
שלוש תגובות משלוש נשים כה מדהימות.
אולי בכל זאת לא עבדה התקווה.
אפילו לאחד כמוני.
וילהם
מס 2 : צודקת, אבל לפעמים גם אני דואה למקומות נמוכים.
לפני 17 שנים
אלית - אסלח לך מספר 1, זה קורה גם למספרים ראשוניים.
אגב, נעים מאוד, אלית :}
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י