השלווה היא חזות הכול.

מגע הוא האופן הראשוני שבו אנחנו מתקשרים עם העולם. עוד לפני שאנחנו רואים, שומעים, מריחים או טועמים, כבר אנחנו נוגעים.

מגע הוא האופן הראשוני שמעניק לנו בטחון. לכן אנחנו רוצים 'על הידיים'.

מגע הוא האופן הראשוני שבו אנחנו זוכים לאהבה ולטיפול – כשמחזיקים אותנו, עוד לפני שמניקים אותנו.

מגע יכול לשמש גם כאות להוקרה ולהערכה – טפיחה על השכם, למשל.



בקיצור – מגע זה הכי חשוב בעולם, לבטחון, לאהבה, להערכה, כדי להרגיש שיש לנו קשר עם אחרים, וסתם לפינוק.



גם לגבי הקשר עם עצמנו, מגע הוא מאוד חשוב. איך אנחנו נוגעים בעצמנו? באהבה? מתוך טיפול מסור ואוהב? מתוך טיפוח? או כי צריך? ללא תשומת לב? באופן מכני?



אושו אמר שאדם זקוק לארבעה חיבוקים בכל יום ויום, והוא דווקא צודק.

הדבר אפילו הוכח מדעית – תינוקות שזוכים להרבה מגע הם תינוקות רגועים, בטוחים, מאושרים ובריאים יותר,

וכשאנחנו חולים המגע מקל מאוד על הכאבים הפיזיים משום שהוא משכך את הפחד ואת החרדה - כשנוגעים בנו אנחנו לא לבד, ואז אנחנו פחות פוחדים, וכשהמתח יורד, יורדת איתו גם רמת הכאב.



אז למה אנחנו לא נוגעים יותר?



בגלל מוסכמות חברתיות,

ובגלל מה שלמדנו בבית.



החברה מעודדת אותנו להיות סגורים ועצורים, לא לפלוש למרחב של אנשים אחרים,

ובמובן מסויים הדבר נכון.

אבל בעקבות זאת אנשים לומדים להיות עצורים גם עם אנשים שקרובים להם – איננו מעזים לגעת כל צרכינו בבני הזוג שלנו, בילדים שלנו ובחברים שלנו, שבעצמם לומדים שלא לגעת, לגעת מעט, או גרוע יותר – להתבייש בצורך שלהם במגע.



אז מה לעשות, אם רוצים יותר מגע וחיבוקים?



להעיז ולגעת, לעבור דרך חומות הבושה, הפחד וההיסוס ששומרות אותנו במקום שאנחנו.



אפשר להתחיל ולגעת בעצמנו באופן אוהב – כשמסתבנים, כשמסתרקים, כששמים קרם או בושם. פשוט לשים לב לעצמנו, להתאמן בלהרגיש אהבה כלפי עצמנו כשאנחנו עושים את כל פעולות היומיום השגרתיות האלו, לטפל בעצמנו באהבה ולטפח את עצמנו.



ובמקביל כדאי להתחיל להעיז ולגעת באחרים.

הרבה פעמים אנשים מתביישים, פוחדים או נרתעים, ולכן כדאי להיות מנומסים.

מותר לפחד, ואפילו קצת לרעוד או לגמגם, אבל כדאי להסתכן ולבקש חיבוק!!!



כל ההתחלות קשות, אבל שווה!!!



ואחרי כמה חודשים כבר לא תזכרו שפעם זה היה אחרת...