אם אנחנו חיים בעולם בו על כל 50 מאסטרים או גברים שמתיימרים להיות מאסטרים יש
סאבית אחת. אז אנחנו חיים בפרדוקס
הסבאיות ממיינות בין המאסטרים, עושת להם ראיוונות ובחינות. מציבות תנאים, ולאט לאט מבלי משים הופכות לשולטות.
המאסטר צריך לחזר אחרי הסבאית, להתגמש, להתחנחן, לשקר את עצמו.
מה התועלת בך ?
המאסטר מנסה בתחילת הדרך להראות לסאבית מהי הדרך הנכונה, לפחות כך הוא חושב הרי ניסיון רב יש לו בתחום, והסאבית מציבה תנאים, והתניות.
ומה המאסטר עושה- זורם איתה. כי המחשבה על כישלון, או על הפסד זיון לא מותירה לו מנוח, ואז הוא מתחיל להראות פאטתי או אובסיסיבי. וככה יותר שוקע בביצה שלו.
אבל המציאות לא כך. כי סאבית שלא מוכנה לעצום לרגע את העיניים , לנשום נשימה עמוקה ולומר : מאסטר אני הולכת אחרייך, כנראה לא מוכנה להיות סאבית.
זה מזכיר את חיי בעולם האמיתי, משרדדי עורכי דין, רואי חשבן, מהנדסים. כאשר יש עודף עובדים, כל עובד עושה הכל בכדי להתקבל למשרד, כאשר יש חוסר עובדים , כל עובד מתנה תנאים ודרישות. אבל בסוף העובד יצטרך להתחיל מלמטה, להוכיח את עצמו, כי אחרת כל הקשר נעד לכישלון.
מה דעתכם ?
לפני 17 שנים. 26 באוקטובר 2007 בשעה 9:52
